 כינוי:
שין גימל בת: 30
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2011
ביום ההולדת שלי
ואם אני אצטרך עזרה עם המשחק?
-תקראי לי אני אעזור לך
ואם אני אצטרך חיבוק?
-אני אתן לך
ואם אני אהיה חרמנית ואני אבקש שתבוא, תבוא?
-אני אבוא
ואתה באמת בא. בא לי בחלומות הארורים
מידי לילה אני פוגשת אותך בחנות לציוד ספורט. אתה רואה אותי ובא לברוח, אני מרגיעה אותך שזה בסדר ואני לא אעשה כלום ושאני מצטערת שהייתי פסיכית.
מנסה להיראות קצת יותר טוב
אתה יושב לידי ולאט נפתח אליי ושם עליי יד. במחשבות שלי בחלום אני מקווה שלא תתהפך שוב. אני תוהה לעצמי אם תגיד לי אחר כך שזה לא רעיון טוב ותלך
כמו שהיה במציאות
ומאז שאתה בא לי בחלומות אתה בא לי גם ביום
כל זיץ קטן של משהו שקשור מכניס אותי חזרה לתוך השיריון
כל כרזה ברכבת לכיוון השרון, כל חוג של הכנה עצמית, סרט שראינו או העיר הזאת
אני שואלת, את חושבת שזה יעבור? שזה יפסק?
בטח, זה רק עכשיו קרה. תשובה קבועה
זה לא קרה רק עכשיו והזמן ממשיך לעבור. אני אומרת , שיעבור. אני אומרת, שישאר, אולי תהיה תקווה
אני אומרת, תסתמי.
וכמה שלא ארצה לשחרר את זה ארגיש פתטית על המחשבות והחלומות שלי.
תמיד רמת הכבוד של בנאדם נמדדת במעשים שלו, פה אני נמדדת על הכתיבה שלי. המחשבות שלי, הרגשות שלי, הסגנון שלי.
תמיד הפחד והתקווה שמי שצריך לקרוא יקרא. פחד כי לא אעשה עימי חסד, יראה יותר גרוע. תקווה שאולי יתקן
ואני קוראת עליכם הבלוגרים שעדיין אוהבים. שלא מתגברים
הצילו! אני כזאת? אני כל כך נוראית?
מחפשת אשמים, בסוף אני העיקרית
למה הייתי תלותית? למה לא הנחתי לטלפונים? למה לא נתתי ספייס
מצד שני אם לא הייתי אני לא היה קשר, אני אומרת
מצד שלישי, לא אני נפרדתי 30 פעם
מצד רביעי, אם תמיד חזר והפעם לא, אולי זה באמת היה פיניטו
שיר, תמצאי מי שינענע אותך
| |
חלושס
אתמול בעבודה הטבחית הכנות שאני עובדת איתה הביאה לי מספר בגדים שהבת שלה רצתה לזרוק כי היא שמעה על החיבה הבלתי-מוסברת שלי לבגדים משומשים.היא הוציאה שני זוגות ג'ינס ואמרה לי למדוד אותם לראות אם הם בסדר. "השתגעת??? תראי איזה קטנים!! זה מידה 0!!" אבל בכל זאת לקחתי כי אמרתי לעצמי, לפני חודשיים הם היו עולים עליי. אולי יש משהו במה שאנשים אומרים ובאמת לא רואים שעליתי כל כך?
אחרי המשמרת, שבה דפקתי כמה קראנצ'ים מהקונדיטוריה, והרבה יותר מידי קוסקוס נכנסתי ל"חצי" שזה המקום שכל הטבחים והנערים מאכסנים את החפצים שלהם שנמצא בחצי קומה ושם גם מתלבשים. החצי מלא בלוקרים שחוצים את החדר לחצי- החצי של הבנים והחצי של הבנות (לזמן ההתלבשות כמובן) בהתחלה שנכנסתי החדר היה ריק, אז הרשתי לעצמי להיות בחלק של ה"בנים" ולא בפינה הנידחת שהקצו לבנות מה גם שזה לא באמת משנה כי מי שנכנס בדלת יכול לראות אותך אפילו אם אתה מסתתר בפינה הכי חשוכה שם. בכל מקרה, הציבו בחלק ההוא ארון אחד של לוקחים ששימש לי כפרגוד שמידה ומישהו יכנס אז הסתתרתי מאחוריו והתחלתי להתפשט באותו רגע נכנסה הנערה שעובדת איתי במשמרת. סבבה. אמרתי לה, בואי תביאי לי את הג'ינס, אני מודדת. הביאה ניכנס נער, אני בתחתונים מסתתרת מאחורי ה"פרגוד" צעקנו עליו שלא יציץ, ואני בתחתונים וישמור מרחק סביר ממני שחס וחלילה לא יראה. הוא ניסה להציץ בכל זאת ועברה בי חלחלה. בן 16 חרמן ואידיוט שמתרברב ב'זיונים' שלו ניסיתי לשים את הג'ינס והוא נתקע לי בברך המידה 0 המקולל הזה "הצילו!" קראתי לנערה שחולקת איתי את רגעי העלייה במשקל. היא באה מאחורי ה'פרגוד' המאולתר שלי וניסתה ביחד איתי להרים את הג'ינס. הוא הגיעה לחצי ירך. נכנס עוד נער. איתו אני דווקא מסתדרת. צרחתי עליו שלא ייכנס כי הלוקר שלו נמצא יותר מידי קרוב אליי ואני לא רוצה שיראה אותי בתחתונים. הוא צחק ואמר שהוא ממש לא רוצה לראות. אוקיי סבבה, קצת מעליב. שיהיה. בינתיים ניסיתי להרים את הג'ינס. זה היה לגמרי לא במקום ולא לעיניין, כל התחת שלי נמחץ היו שם יותר מידי נערים ורציתי לבכות. נכנס עוד אחד. הפעם ההוא שאני נגעלת ממנו ושעושה לי מבטים חולים וסוטים. חלמתי שהוא רוצה להרוג אותי התחננתי שלא יכנס. נכנס "תקפלי את הרגל, ואז תקפצי ותמשכי את הג'ינס למעלה!" היא פקדה "אני לא מסוגלת לקפל את הרגל, זה צמוד מידי!" "תקפצי ותמשכי אותו!!" "את חושבת שלא ניסיתי???" ושלושת הנערים נורא היו מבסוטים, אני חושבת שמרוב ניסיונות התחת שלי ביצבץ והצלוליט אמרו שלום הג'ינס לא נכנס ונשארתי עם תחתוני הסבתא שלי מאחורי הלוקרים וזה הרגיש בושתי מאוד הטבחית הכנות נכנסה וצעקה שזה לא לעיניין ושכל הבנים יצאו החוצה. הנערה הפקירה אותי וטסה הבייתה ביחד איתם רק הנער שמעביר בי חלחולת נשאר. התחננתי שוב שיצא "תרגעי שיר.. זה בסססדדרררר.." הוא אמר בטון המתיימר להיות מסומם שלו. בסדר בתחת שלי, תצא עמדתי שם חצי ערומה ומבויישת. התחננתי בפניו שיצא, רציתי למות שהוא איתי באותו חדר. אחרי 5 דקות שאני עומדת שם כמו זונה מבויישת עם המכנסיים מופשלות הוא יצא, בתקווה שלא ראה כלום
הורדתי הכל מהר והחלפתי חזרה למדים של העבודה. לא רוצה שיראו עוד חלק ממני יותר
אולי בגלל זה ישנתי מ5 בצהריים עד 10 בבוקר למחרת. באמצע קמתי לעשות פיפי ולא הבנתי למה בג'ימייל שלחו לי אימיילים חדשים מהאתרים שאני מנוייה אליהם, הסתכלתי בשעון וראיתי 3 בבוקר. אוקי חשבתי לעצמי והמשכתי לחלום על אנשים עושים אורגיות תקשיבו, המין הזה מטריד אותי מינית אני מרגישה שאני בבועה של הטרדות מיניות פדופיליה ואורגיות ואני ממש לא נהנית מזה אני קמה משינה וכולי חלושס רציתי לכתוב את הפוסט הזה לפני שעה אבל לא הצלחתי להקליד עם האצבעות כי הן היו ספגטי לפני כמה זמן אמא שלי נכנסה הבייתה והתחילה לצרוח אבל מה זה לצרוח... התחילה לבכות ולצרוח מה זה מגיע לה שיש לה בת כמוני, שמדברת אליה ככה ושונאת אותה... וכמה שאני לא עוזרת ושהיא מסכנה ושהיא מתביישת בי היא שאלה אותי למה אני לא עוברת לגור עם סבא וסבתא אמרתי לה שאני צריכה את הפרטיות שלי היא אמרה ששום דבר לא ישתנה, חוץ מזה שאולי לא יהיו לי כל כך הרבה 'זיונים' אמא שלי חולה
*** בצעד אמיץ בפעם הראשונה מזה הרבה זמן פתחתי את התמונות מהטיול לצימרים וגיליתי שבקושי יש תמונות אבל ממש כואבת לי הבטן שיני חמור
| |
תראו את הבייבי החדשה שלי:
ובדיוק שאמרתי שאני רוצה אחת כזאת, ביג קארמה שולחת לי באדום מבריק ויפה:
נכנסתי חזק לעסק הרביולי ואני המכינה הרישמית שלו במסעדה. אני מסוגלת להכין כ48 רביולים בפחות משעה כולל הלישה וההרכבה! יש!
בדיוק דיברתי עם סבא שלי שאני רוצה מכונת פסטה כי אני רוצה להתמחות בזה וגם כי אחרי שאתה טועם פסטה שהכינו על המקום אתה מקלל את היום שקנית אותה בסופר, והנה היום המנוי באתר הקופונים השתלם והמכונה ב100 במקום 200 שלושה ימים אחרי שאמרתי לסבא שבה חשקה נפשי...
אני כבר לא יכולה לחכות לאסוף אותה מהחנות, וממתי לעזאזל הכל נמצא בכפר סבא???
*אתמול בלילה היה לי בולמוס ממש גדול וכבר עליתי 3 קילו... זה היה בולמוס של ממתקים ופחמימות ואני מתביישת להגיד כמה אכלתי אבל גמרתי שקיות שלמות של כמה דברים. בא לי ממש לפוצץ לעצמי את הקיבה ואני חסרת אונים עם הבולמוסים האלה. אני אוכלת, אוכלת, זה לא עוזר.
אני ממש בלחץ מזה שאני הבנאדם היחיד שאוכל בבולמוסים בכמויות כאלה כי כל הבולמוסים שאני שומעת זה מנצ'יז אצלי
| |
מחשבות על אקסים
תמיד יש את ה"בום" הגדול הזה שמרגישים ואת ההלם הגדול שחווים ששומעים שהאקס הזדיין עם מישהו אחר.
אחרי כל מערכת יחסים יש את השלב של הימים הראשונים שזה ממש טאבו, זה לא מערכת יחסים וזה לא פרידה כי זה טאבו מעורבב עם הרבה דמעות ונזלת. אחר כך השלב של ה'יציאה לעולם' עם כל הפלרטוטים הדביקים ואחר כך השלב של הגיפופים עם אנשים חדשים
אחרי כמה חודשים אולי תכירו מישהו חדש
אבל תמיד יש את ההלם שרואים את ההוא מתחיל עם מישהי חדשה או הכיר, או בכלל במקום אחר, גם כשאתם בעצם המשכתם את השלבים בעצמכם.
"איך הוא מעז??" עובר בראש, ולא פעם אפילו מסננים בין השיניים "בוגד.."
זה גם עושה דקירה בבטן, יש כאלו שיורדות להם דמעות יש כאלה שמסתובב להם הראש ויש את הקבוצה שלי שרצים לשלשל בשירותים
כל מערכת יחסים גורמת לשילשולים אחרי סיומה באופן שונה. שאתה מכיר מישהו חדש וברור לך שלא תתחתנו ותביאו ילדים, אתה לא יכול לצפות מראש כמה תשלשל בסוף.
וכשאתה ממש בהלם מזה שהוא הכיר מישהו חדש אתה תוהה לעצמך אם גם הוא יושב על האסלה ומקלל את האמ-אמא שלך
ואתה מקווה שהוא מקלל אותה כי זה יהיה חתיכת ביזיון אם נשכחת באוויר כאילו כלום
*מקומות/פריטים מסומנים: האם גם לכם קורה שיש מקומות שהייתם הולכים אליהם עם הקודם/ת, בגד שהייתם לובשים או את עיר מגוריו? זה ממש כאב תחת. למשל אני, ראשון לציון היא חתיכת כאב תחת רציני. או רכבת ישראל המקוללת עם הכרזות שלה ברמקולים שמזכירות לי בדיוק את כל הבחורונים שעשו לי כואב בבטן.
או בגד, או יומהולדת שאי אפשר להזכר בו יותר. ממש כאילו יום-כן יום-לא נשאר לכם. הייתם בקומה כמעט כל השנה, העיקר לא להזכר בנבלה.
וימי הולדת? מה איתם? השנה זאת השנה הראשונה בה נוכחתי לכך שאני פשוט לא יודעת מה לעשות בימי הולדת של אקסים.
שנה שעברה התקשרתי לחבר הראשון שלי כי עוד היינו בקשר (עכשיו הוא לא מדבר איתי, יואו הפתעה), אבל השנה שברתי את הראש שלי על ה-15בספטמבר. זה היה היומהולדת של ארז כתבתי עליו פה פעם ועשיתי לו משהו ממש מחורבן והקשר נגמר ממש מחורבן אבל לפחות הוא נגמר ולא נקטע באמצע והשאיר מאחוריו תיבת פנדורה מסריחה
כמיטב המסורת כמובן מחקתי את מספר שלו אבל ידעתי שהוא שמור איפה שהוא. שלחתי אסמס.
"מי זה?" הוא השיב
"שיר" עניתי
"איזו שיר?" שאל
"גימל... כבר הספקת לשכוח? חח" (כי להראות נואשת זה כזה יולי 2011)
"צריך שמשהו יהיה משמעותי בשבילך בשביל לזכור אותו", עקץ אותי
לא רציתי לחרבן לו את היומהולדת כי הוא מספיק מחורבן בעצמו אז המשכתי לאחל לו מזל טוב על כל אסמס נעצה שהוא שלח לי חזרה. עד שאמרתי לו שיפסיק לענות לי והמון מזל טוב
אז ליומהולדת של הלשעבר הבא אני לא יודעת מה לעשות, אם ישלחו לי שוב "איזו שיר?" אני ממש במצב קשה (יחסית לזה שאני ממש חלום בלהות ועם כל ה1.53 שלי מצליחה להפחיד 1.90 ובודי בילדרס)
אני טיפוס מאוד סנטימנטלי ונוסטלגי וכנראה שמקומות לא יהיו סתם מקומות בשבילי,
ותקשיבו ותקשיבו לי טוב, ככל הנראה הבן אדם הבא שאני אצא איתו יהיה האב לילדים הממש לא ממזרים שלי ויאהב אותי כמוני ברגע של קריז.
ובלי קשר ועם הרבה קשר אני ממש מתחברת לשיר הזה אפילו שאני לא מתחברת לנושא של S&M אבל אינטרקציה גופנית זה לגמרי נחמד ואני צריכה להיות שם במקום ריהאנה כי יש לי מבט פסיכי בעיניים ומיניות מוסתרת. כן אני מאמינה בזה!!!
(בא לי להצטלם למשהו)
*עריכה עכשיו אני בחרא מוד ובא לי למות אני בחרדות שלא יאהב אותי בחיים מישהו או שאני לא אוהב בחזרה אנ יפוחדת שיהיו לי געגועים מלא זמן כמו שאני קוראת אצל אנשים פה אני פוחדת שאני תמיד אהיה ברירת מחדל ושאני אבוא אחרי אני םוחדת שאני מפספסת רכבות ושאני פסיכית ואם לא הייתי פסיכית הייתה לי אהבה אני פוחדת שלא יאהבו אותי ושאני לא אוהב בחזרה
| |
כוס אמק
אשתו של אבא שלי התקשרה עכשיו בשליחות של אבא שלי שכמובן לא יכול להתמודד עם הבת שלוהיא התקשרה מכיון שאמרתי לאבא שאם הרקדנית מחו"ל, שהם "מאמצים" בקיבוץ לימי שישי ואמצע שבוע תהיה שם, אני לא אבוא הוא אמר לי שזה לא פייר מצידי ואמרתי, איך זה לא פייר מצידי? אם זה גורם לי להרגיש חרא למה שאעשה את זה?
ללכת לאבא היא ברירת מחדל נורא גדולה כי אין לי לאן ללכת ביום שישי היום. בחוויה שלי שישי הוא יום נורא משפחתי וחברתי עם ארוחה חמה ותוכניות גרועות בערוץ 2. היום הוא נורא בודד אבא שלי ואשתו שעובדת בלהקת המחול הקיבוצית החליטו לאמץ תושבת חו"ל לביתם, אתם יודעים, אירופאית כוסית כזאת שחומה גבוהה יפה ונאה. כששמעתי את זה נעלבתי עד עמקי נשמתי. אני רואה את אבא שלי פעם בחודשיים, הוא לא בא לבקר אותי ובקושי מתקשר. אני בקושי רואה את האחים שלי והבית שלו זה מקום זר לי לחלוטין, אז אתם מכניסים מישהי אחרת? שיר משופרת יותר? שיר יפה, שיר חברותית, שיר מצחיקה וגבוהה וחכמה יותר? שתהווה משחק לאחים שלי ותשב איתכם ביום שישי, שתבוא באמצע שבוע ותאכל את האוכל חם שבחיים לא היה לי, שתקח אצלם מקלחת ותישן איפה שתקעתם אותי? ובלי קשר לזה, יש בעיה אחרת שהיא ההערכה העצמית המזופתת שלי, אני לא יכולה לשבת איתה באותו שולחן. אני מרגישה שאין לי זכות קיום. וזאת לא רק היא זה עם כל בת שאני מרגישה מאויימת על ידה. שברור מאליו שהיא תיקח את מקום ה"שווה" ואני אהיה השרך המכוער אחריה. היא המוצלחת ואני נראית כמו תחת למה שאעשה זאת לעצמי, למה שבמצב כיום שאני לא מרגישה הכי טוב בעולם אני אשב יום שישי בבית שמראש מרגיש לי זר, עם אנשים שאני פגועה מהם עד עמקי נשמתי וארגיש שאני צריכה לתקוע את הראש בבור באדמה. למה שאעשה זאת, אני מזוכיסטית?
אז אשתו התקשרה ודבר ראשון שרציתי לעשות הוא לנתק. המצב מביך גם ככה, שאני לא רוצה לבוא בגלל איזו רקדנית, ולמה הוא שולח אותה? בהמשך השיחה חשבתי לעצמי איך זה שאנשים מבוגרים מרשים לעצמם להאשים את הבת שלהם או בניגוד את הבת שלו בזה שהיחסים חרא? גם היא כמובן אמרה שזה לא פייר ושזה לא במקום ולא מתאים שאני מציבה להם תנאים. אמרתי לה, לא הצבתי שום תנאי, אמרתי את המובן מאליו, לא ביקשתי שלא תזמינו אותה. היא אמרה שזה לא מקובל בגילי לעשות דבר כזה ואני יכולה לעשות את ההקרבה הזאת. לא מקובל בגיל הזה? וללכת להתאשפז בגהה בגיל 16 זה מקובל? לפרוש מהלימודים זה מקובל בגיל הזה? לא ללכת לצבא בגיל 18 זה מקובל? לקחת 8745 כדורים מגיל 15 זה מקובל? וכמה האשמות על זה שהקשר מתפרק ניסיתי להגיד לה, אבא אף פעם לא בא לבקר אותי בתל אביב אפילו שאני מבקשת, אם כל כך חשוב לו, למה שלא יבוא? היא אמרה, תבקשי אני אמרתי, ביקשתי! אמרתי! הוא אמר שהוא יבוא! הרבה פעמים! ופה הדמעות התחילו לנזול היא אמרה שאני מענישה אותם ואני אמרתי שמי שמקבל את העונש בסוף זאת אני, אני נשארת יום שישי לבד בלי אף אחד היא אמרה שבסוף הם מתגברים על זה גוש אחד חזק ביחד ואני נפגעת. וואלה אבא ואשתו לא יודעים להקשיב, כל האשמות נגדי תקפות באותה מידה לגביהם ואיך אוכל לעמוד נגדם? אבא, למה אתה לא מבקר?
איך זה שאני אשמה בהכל לפי ההגיון שלהם. היא אמרה שפעם היא התערבה בקשר הרבה ושאלה כל יום את אבא שלי אם הוא דיבר איתי התפרצתי לה בוכה בדברים ותקפתי אותה- "כן! הוא אמר לי את זה! את יודעת מה הוא אמר לי שהוא עונה לך??? אני לא רוצה לדבר איתה היום! לא בא לי... כל פעם שאני מדבר איתה יורד לי המצב רוח, מכניס אותי לדיכאון. למה שאעשה זאת??"
היא אמרה שאעזור כוח ואסע כי זה נורא ישמח את אבא שלי. וואלה, לא רוצה לשמח אותו איך נפלו גיבורים
| |
אני נוגה הכלבה של שיר
אני נוגה הכלבה, ליטרלי. אני כלבה.
אני בת 21-28 ואחד ההורים שלי היה האסקי סיבירי, הפרטים האלו נעלמו
אני גרה בתל אביב בדירת 2 וחצי חדרים אבל אף אחד לא דאג לי למקום אינטימי משלי, תקעו אותי בסלון עם מזרן שאמא מתלהבת מידי מזה שהוא עלה יקר וכמה שהוא איכותי. למעשה, הוא תפס את הצורה של התחת המתוקי שלי.
חוץ מנוגה קוראים לי גם 'נוגי', 'נוג', 'נושה', 'נושנושונית' וכותבים אותי עם ו' כי אמא שלי שונאת שמתפלצנים על כתיב חסר ועדיין מנסה להבין למה לא כותבים תפוח עם ע'.
לפני שאמא שלי הייתה אמא שלי היו לי הורים אחרים שהתעללו בי בהסגר. זאת אני יודעת לפי מה שאמר מאלף הכלבים החמוד ברכבת ישראל.
אני כמובן לא זוכרת את הפרטים כי אני סובלת מתסמונת פוסט-טראומתית
האנשים שם היו נורא נחמדים וכתמורה השארתי או השרתי על כולם שערות כמזכרת ממני.
כל יום לפני שאמא הולכת לעבודה אני דואגת שהיא תדע בדיוק כמה אני אוהבת אותה ואני מוצאת דרך להשאיר על בגדי העבודה שלה את מיטב שיערותיי הארוכות אע"פ שגולחתי למשעי.
אין לי ממש אבא ובינתיים היו לי רק 2 אבות לתקופות ארוכות. האבא האחרון שלי נטש אותי 30 פעם אבל לא ראיתי אותו כבר 14 חודשים לפי שנים של כלב, אפילו צ'ופרים לא השאיר לי.
אני מבינה כמה מילים בעברית בינהן: קקי, פיפי, צ'ופר, בואי, נוגהההההה!!!!!!!! ובכללי מה שמשמש לטובתי. אני אמורה לדעת 140
בכללי אני יודעת גם 'שבי' ו'מיטה' אבל אני עושה את עצמי. אני לא חכמה במיוחד ומישהו מתנקש בחיי ומשאיר לי עצמות מתחת לבית. אני לא עומדת בפיתוי ומנסה כמה שיותר שיתקעו לי בגרון
בכלל אני חושבת שלראות את אמא בוכה זה מצחיק. פעמיים כבר ברחתי, כשהיא באמצע פעילות אני עולה עליה, מה שאני לא עושה אף פעם,וכשהיא נהנית עם אבא חדש על המיטה אני דואגת להתערב להם בעיניינים.
בכללי אני חיה חיי פינוק וליקוקי פות ואמא שלי אוהבת אותי. סבתא שלי יכולה לתת לי להתפוצץ מקקי כי 'כואב לה הראש' והיא מאיימת למסור אותי כל הזמן. אמא אומרת שהיא תלך איתי לכל מקום שאני אלך אבל אומרת שאם היא תמות היא מעדיפה שאני אמות ביחד איתה. מה הקטע???
עם כל זה אמא לפעמים עושה דברים שפוגעים בי ומצחיקים אותה ואני לא מבינה למה
אני לא מבינה למה כשרק באתי הבייתה היא לקחה אותי לוטרינר שנתן לי זריקה וקמתי מטושטשת ולא הייתי יכולה לקום. הייתה לי גם צלקת מוזרה בבטן התחתונה ושמו לי האיל כאילו אני מנורה
אני לא מבינה למה כשרק באתי וקיבלתי מחזור אמא שמה לי תחתונים שלה וגזרה חור לזנב והייתי צריכה להסתובב ככה ימים וכולם צחקו לי על הדם
אני לא מבינה למה אמא לקחה פינצטה והוציאה לי דברים שחורים מתחת לבית שחי עד שירד לי דם.
לפני שאמא לקחה אותי מהפנימייה של הכלבים הייתי אמא. היא ראתה תמונה שלי בהיריון באינטרנט ובאה לאסוף אותי.
ילדתי מספר גורים אבל אני לא יודעת כמה ולא נתתי להם אפילו עוד שמות, אני לא יודעת איפה הגורים שלי
לפעמים בלילה אני באה לאמא ובוכה והיא חושבת שאני רוצה תשומת לב. לפעמים היא עושה את עצמה ישנה אבל היא לא עובדת עליי
אני מנסה להגיד לה שזה בסדר והיא לא חייבת ללטף אותי, אחרי הכל אני מגיעה לעצמי לפות, אני רק רוצה לדעת איפה הגורים שלי
ראיתם את הגורים שלי?
תודה על המומלצים אבל מי כתב נוגה בלי ו'???????? ולמה אני תמיד במקום השני? למה אני אף פעם לא מרוצה?
| |
פוסט תמונות עם רובי וויליאמס
החברה היחידה הכי טובה שלי בכל העולם כולו שהייתה לי אי פעם טסה לא מזמן לאנגליה ל300 שנה
לפני שטסה הזהרתי אותי שתביא לי משהו של רובי או שלא תחזור בכלל
היא הביאה לי את שני הדברים שהכי מאפיינים אותי: רובי, ודיאט קולה. לא סתם דיאט קולה, אלא אחד מעוצב! הווו
בלי קשר, אבל עם קשר גדול לרובי, התמונות מחודש שעבר לקליפ של רובי שעושים המעריצים בישראל לא עבר סלקציה והייתי צריכה לפרק את המפשט ל-3 תמונות שונות
החלטתי להצטלם עם פוסטר, ציור שציירתי שלו והתמונה שחברה שלי הביאה לי
שוב, יש לי בחירות בין התמונות אשמח אם תעזרו לי. בכלל, אשמח אם מישהו יגיב אבל זה בנושא אחר:
הפוסטר:
הציור:
והתמונה שהיא הכי בעייתית:
אשמח לעזרה ואולי רק אולייייייייייייייייייי הפעם תמליצו וזה יגיע לאנשהו?
| |
ניסויים בכדורים
לפני חודש+ התחלתי לקחת כדורים נגד הפרעת מאניה דיפרסיה (שוב, לא המחלה) שעשתה לי הרבה מאניות והתחרפנויות רגשיותמאז שלקחתי את זה מצב המאניות פחת ב85% לפחות וההתחרפנויות ביותר מחצי היום הרגשתי שוב אנרגיות מוזרות ואנדרנלין חזק ואת התחושה של המאניה והדפיקות לב. הביטחון העצמי הגדול והבדיחות שיוצאות וכל מה שגורם לאנשים לחבב אותי יותר מאיך שאני ביומיום עכשיו הייתה לי התפרצות רגשית (התחרפנות סבבה?) והייתי לגמרי אובר ריאקטינג ושוב הייתי מיני-סטוקר והרבה הרבה יריות לעצמי ברגל ספרתי את הכדורים וקלטתי שלא לקחתי אותם כמעט שבוע ככה זה אצלי במחזור- אם אני לא לוקחת גלולות, אוטומטית שוכחת את האחרים
*עריכה אני מרגישה עכשיו מחורבן אבל מצד שני שמחה כי סוף סוף מצאו כדור שעובד! באמת באמת עובד! זה בראש סדר העדיפויות עכשיו מצידי שיהיה לי ילד עדיף ראש שקט
| |
פוצ'ימו תי תקוי חוי
שוב אני במוד של הרגעה עצמית'צאי מזה, צאי מזה' יש לי דמעות בעיניים ואתמול הייתה סצנה עצובה קצת, הכלבה שלי התחילה לבכות והתחלתי לבכות יחד איתה (לפחות אחת עשתה קקי בסוף) שאני שולחת מייל שהוא חשוב ואני צריכה מענה דחוף אבל לא משיבים לי כי בראש אני סטוקרית אובססיבית זה מבאס, אבל שלא שומרים לי חסד נעורים ולא רוצים לתת לי עזרה קטנה שתמנע ממני להמרח על האספלט או לשלם לאיש מקצוע סתם, זה ממש מבאס
הלוואי והייתי כמה שנים אחורה, שלא היה אינטרנט ואם היית נפרד ממישהו היית מתנתק ממנו לחלוטין אני לא רוצה לדעת איפה כל אחד נמצא באותו רגע, עם מי הוא מדבר, באיזה בחורה הוא נגע במסיבה או כמה מהר התגברו עליי כל הזמן ואני עוד יותר לא רוצה לראות שחסמו אותי או ש'לא מאשרים' אותי, וזה יותר מבן אדם אחד הקטע הדפוק הוא שהאנשים האלה באמת אהבו אותי פעם אבל ביום אחד התהפכו עליי ונעלמו אני קשה אני תלותית אני קוקו אבל גם אני מתגברת ולא הייתי רוצה להישאר זיכרון עלוב ופתטי של בגידה/תלותיות/פסיכיות
נן אמר לי עכשיו שאם הוא היה רובי הוא היה יורד מהבמה ומנשק אותי בגלל שבטח היה לי מבט מאושר ומתרגש וכי אני מיוחדת ויש לי יופי מיוחד, אבל אלוהים אדירים, אני הייתי שם! עשיתי את זה! רובי היה מטר ממני! רובי, למה לא הסתכלת?
ומה אני אמורה לעשות שיגיעו ימי הולדת? להתקשר? ואם ינתקו לי באמצע המזל טוב?
אני גם מרגישה ממש תקועה וחנונה ורולה, אני יותר ויותר מאמינה שקארמה ושאם אתה 'חוי' יתקע לך אחד בתחת צריכה לחזור למשטר האקס בוקסר, הריבועים בבטן הפכו לעיגולי בצק
| |
התמונה הכי טובה שיצאה לי בחיים!!!!
זאת הפעם היחידה שתשמעו אותי אומרת את זה, אני כל כך לא פוטוגנית שזה כואב, מצלמות צוחקות עליי והתמונות עושות איתי עוול.אבל התמונה הזאת! הוו התמונה... התמונה הכי טובה שיצאה לי בחיים! אני לא דוגמנית או משהו אבל יחסית לתמונות אחרות.. כבר ביקשתי שזאת התמונה שתהיה לי על המצבה נ.ב- אני גם אוהבת את מי שהצטלמו איתי, אני מקווה שהן לא ישנאו אותי בסוף נ.ב 2- עליתי 2 קילו מאז נ.ב 3- הסתפרתי
| |
אמא שלי לימדה אותי
בערך כלום והייתי מעדיפה גם לא לקחת ממנה שום דבר לעצמי, אבל דבר אחד שהיא הייתה אומרת לי תמיד, מתוך אהבה עצמית וזלזול בזולת, הוא שאם מישהי מעליבה אותי זה בגלל שהיא "מקנאה"
בתור ילדה הרבה בנות העליבו אותי, ממש לא הייתי פופולארית והייתי נכנסת המון פעמים לשירותים כשהפלאפון מוחבא בתחתונים (היא עוד אסור פלאפונים) ולוחשת בוכה בשירותים שרע לי ואני רוצה הבייתה תמיד זה היה אותו הדבר, הן "מקנאות" בי. קראו לך מכוערת? זה כי הן מקנאות שאת יפה. העליבו אותך? זה כי הן מקנאות בך שאת חכמה הציקו לך? זה כי הן רוצות להיות חברות שלך והן לא יודעות להתקרב אלייך
אתמול בעבודה אחת הנערות החדשות שאני לא כל כך מסתדרת איתן בלשון המעטה אמרה לי משהו מאוד פוגע כל מי ששואל אולי בת כמה אני מופתע בטירוף מהתשובה שלי, "18??? וואו את לא נראית! חשבתי שאת בת 15!!!" אני מבין השנייה בגודל בגיל בעבודה, רובם בני 16-17 אבל אני 1.53 וקטנה מכולם בגודל משמעותית
ישבנו אתמול בהפסקת קפה, היא הסתובבה ואמרה לי: "יואו שיר, את נראית כל כך קטנה ואת יותר גדולה ממני! בא לי לקחת כדור ולהתחיל לשחק איתך..."
זה כל כך צרם לי שהיא אמרה את זה, אני עד עכשיו לא מבינה מה האינטרס שלה לדבר אליי כאילו אני כלב אבל דבר אחד עבר לי בראש במשך כל היום הזה וזה זה שהיא מקנאה בי
אני בשורה הכי תחתונה עם החולצה הירוקה, כיתה א'
| |
1 בספטמבר
בדיוק כששמחתי שזאת השנה השלישית שאין לי את הלחץ של הלימודים והמבחנים אני נזכרת שבכלל אין לי בגרות מלאה, אפילו לא קרוב
לפחות השלמתי 12 שנות לימוד
בהצלחה לכל הפראיירים שעוד לא פרשו, למסכנים שעוד לא הגיעו לגיל, ורחמים על אלה שרק התחילו אני מוחה דמעה לתלמידי כיתה א', אני בכיתי בכל 10 השנים שלי בבית ספר
שיהיה לכולם בהצלחה, אני הלכתי לעבוד יום ראשון בכיתה א'
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
