כל יום שעובר מרגיש לי ילדותי וטיפשי לשמור את המחשבות שלי והתשוקות שלי לעצמי.
זה יוצר חיכוכים מטופשים וקטנים עם עצמי, ועם הסובבים אותי.
לדוגמא אתמול ישבתי עם חברה בבית קפה ולא הפסקתי לנעוץ מבטים בברמן, היא התעצבנה עליי שלא הייתי מרוכז בחפירות שלה..
לא יכולתי להגיד "תסתובבי לבר תראי מה עומד שם וגם את לא תתרכזי!"
אני תולה את התקוות שלי במעבר לתל אביב - אומר לעצמי שכשאצא מהבית הכל יהיה קל יותר
לאט לאט אני מבין שאני פשוט בורח מהבעיות שלי. אני אלוף בזה.
מי צריך להתמודד עם בעיות כשאפשר לטרוק בפניהם את הדלת, ולחשב מסלול מחדש?
כרגע אני משתדל להתרכז בפסיכומטרי, כדאי שאתן גז אם אני רוצה להתקבל לאוניברסיטת תל אביב
ידעתם שרק 9% מהמרצים באוניברסיטאות הם מזרחיים? - זה נבדק.
וידעתם שאם אתה הומו יש 95% סיכוי שאתה שמאלני ? - זה אני בדקתי. וזה מבאס !
ברצינות עכשיו, לגבי המרצים. אני מניח שהמזרחים פשוט היו עסוקים יותר במשפחות המרובות ילדים שלהם.
כך או כך אני הולך לשנות את הסטטיסטיקה הזאת!
או זה, או משהו אחר.
אני חושב שאם יש הגדרה לסקס אפיל - צריך להוסיף להגדרה הזאת תמונה של המדריך פסיכומטרי שלי.
לא יכול עם זה שהוא תמיד בא עם מכופתרת, תמיד עם זקן באורך המושלם, כ"כ אדיש וכ"כ מצחיק בו זמנית
עם עיניים של אשכנזי ופרצוף של מזרחי. מרגיש לי כאילו הוא במלחמה מתמדת להסתיר כמה הוא סקסי - מכיוון שהוא צנוע
כמה יופי יש בפשטות, אני משתגע..
וואו איזה פוסט מיותר. מבטיח להשקיע יותר בפעם הבאה. הייתי זקוק ל.. לתת לידיים לרוץ על המקלדת. נראה לי שכתבתי הכל בדקה וחמישים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
