Caught in a bad romance

אם אני מסתכל על הימים הכי גרועים שהיו לי בחיים יחד עם הימים הכי טובים שהיו לי בחיים,

אני מבין שהכל תלוי באנשים סביבי. אף פעם זה לא תלוי בי.

אני תוהה עד כמה זה חמור.

תלות כמעט מוחלטת באושר של אחרים. של אהובים, של חברים, של משפחה.

טוב לי כשמישהו אחר צוחק לידי, מדהים לי כששנינו צוחקים ביחד.

ואם יש משהו שפוגע בי זה אך ורק האנשים שאני אוהב.

אין לי חסינות מאהוביי, כל מילה היא או סכין מושחזת או נוצה מלטפת.

זה ניגוד מעניין כזה, בין העצמאות שלי בחיים והלבד, לבין התלות הרגשית באחר.

על פניו יש לי את כל הסיבות בעולם להיות מאושר, אבל זה המוח האנושי והרגש החייתי הזה שתמיד רוצה עוד,

ותמיד מסתכל על חצי הכוס הריקה ותוהה כמה זמן יקח לה להתמלא, אם בכלל..