הותר לפרסום*

להגיד קדיש זה לא פשוט,

ולא, אני לא מתכוון לעובדה שצריך להשתדל להקפיד על 3 תפילות במניין כל יום, גם זה לא פשוט למי שלא רגיל לרוץ אחרי מניינים כל יום בכל מקום. (תזכורת: אני בתפקיד שבו אני נמצא לפעמים כל יום במקום אחר ולפעמים ב2 מקומות שונים במהלך היום) אבל לא על זה אני מדבר.

בשבעה קיבלתי הנחיות מדויקות מתי ואיזה קדיש להגיד, מה גם שאני רוב הזמן שליח ציבור כך שאני אומר כמעט כל קדיש שנמצא על סדר התפילה...

הבעיה מתחילה אחרי זה כמתפלל מן המניין, שאז לא רק שצריך לוודא איזה קדישים אני אומר ואיזה החזן אלא גם לוודא שאני תמיד מסיים את הקטע תפילה לפניו ע"מ שלא להיתפס לא מוכן לקדיש שאני צריך להגיד.

גם זה עוד קלי קלות יחסית, תודות לרב ד"ר שלמה טל שעמל וטרח כך שבהרבה מהקדישים ב"רינת ישראל" כתוב "קדיש יתום" בקטן או "האבלים אומרים קדיש" או הש"ץ אומר קדיש. (אם מישהו פה קשור להוצאה לאור שיגיד לי, יש לי כמה קדישים "יתומים" שלא רשום מי אומר אותם....)

הבעיה מתחילה כשאני מתחיל לטייל במניינים השונים ובנוסחים השונים, סדרי אמירת הקדיש מתחילים להתבלגן וצריך לשים לב היטב מה הולך....

אחרי שחזרתי לעבוד צעדתי שמח וטוב לב לעבר מניין מנחה מרחק קצר ממקום העבודה, החזן היה טייס ולפני עלינו לשבח הוסיף "למנצח" (מה שאצל האשכנזים לא מוסיפים) ובסיום הקטע המתין כשניה וחצי והמשיך ל"עלינו לשבח", כבר תוך כדי השניה וחצי הייתה לי תחושה אני מפספס משהו...אני כמובן המתנתי לסוף "עלינו לשבח" ע"מ להגיד את הקדיש שלי, תוך כדי שחצי מהמניין מתרוקן....

מסתבר שאצל עדות ספרד הוסיפו את "למנצח" ומיד בסיומו הקדימו את הקדיש שהיה אמור להיות אחרי "עלינו לשבח", להבא כבד ידעתי שהחצי שניה הפסקה היא ע"מ לתת הזדמנות זריזה לאבלים להשחיל את הקדיש שלהם לפני שהטייס מתקרב לנחיתה, סליחה, סיום תפילת מנחה.

סיפור דומה גם יש ב"ערבית" עם "שיר למעלות" ואחריו קדיש לפני "עלינו לשבח", אבל לזה כבר הגעתי מוכן, האמת שזה יותר נח להגיד את הקדיש עוד לפני הקטע האחרון שהוא סיום התפילה, ככה המתפללים עונים "אמן" ולא עסוקים בלהימלט מן המניין.

אחרי קריאה מהירה ב"פניני הלכה" למדתי את האפשרויות השונות של מנחה וערבית וחשבתי שכבר ראיתי הכל, עד שהגעתי למניין ערבית שבו היה "שיר למעלות", קדיש, "עלינו" ולהפתעתי שוב קדיש ע"י אחד המתפללים...בהכרעה של שניה השארתי את הקדיש שלו "יתום" ולא הצטרפתי, ומסתבר להגיד שכך יש לנהוג, קדיש אחד לאבלים במנחה ואחד בערבית, כפי שהורו הפוסקים שאין עניין להרבות בקדישים, ואף יש מי שממש אוסר. (מאז נתקלתי בעוד מקרה כזה גם במניין בעזריאלי שאומרים פעמיים קדיש במנחה)

קוריוז נחמד שקרה לי היה בבית כנסת פה בחדרה, כידוע (למי שעוקב) הספרדים מוסיפים בשורה לפני אחרונה של הקדיש עוד כמה מילים מעבר למה שהאשכנזים אומרים, וכשאני נמצא במניין מצומצם ויש רק עוד אבל אחד איתי שאומר קדיש אני תמיד ממתין לו ע"מ שנסיים את המשפט יחד למרות המילים שהוא מוסיף, באותו מניין ערבית אני ואדם נוסף התחלנו קדיש (אני תמיד מתחיל את הקדיש לאט ע"מ לשמוע אם יש מתפלל נוסף לתאם איתו את הקצב, אם לא קיים אז אני מעביר להילוך שלישי...) שנינו הגענו לשורה שבה הספרדים מוסיפים מילים, אני עצרתי ע"מ לתת לו להוסיף את המילים והוא עצר ע"מ לתת לי להוסיף את המילים כך שיצא ששנינו שתקנו לשניה, קלטנו שהשני לא ספרדי והמשכנו יחד, אני מצאתי את הסיטואציה בהחלט כמשעשעת.

עוד מילה על קדיש, יש כאלה שנוהגים כן להרבות קדישים וכשרואים אותי נכנס נניח בסוף של שיעור/ד"ת בדיוק כשמתחילים קדיש, דואגים מהר לצעוק ולסמן לי להגיד קדיש, רבותי אני מודה לכם אך אני הולך בעקבות האחרונים שכתבו שאין להשתמש חופשי בקדיש ואסור להרבות סתם, אם אני מגיע בסוף של שיעור זה לא רציני שאצטרף רק לקדיש, אומנם יש כל מיני התרים שאם שמעתי איזה פסוק או משהו (למשל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו'...) אז כבר מותר לי להגיד על זה קדיש, אבל בדקתי את הנושא הלכתית, אין שום חובה להגיד קדיש. די לי במה שיש לי בתפילה להגיד קדיש ושאזכה לא לפספס את זה.

בפוסט אחר ארחיב קצת בכלל על המלצתי ללמוד הלכות בכלל והלכות אבלות בפרט כשמגיע הרגע.

הרבה זמן לא כתבתי משהו בענייני דיומא ופטור ללא כלום אי אפשר

צא"פ

למי שלא מכיר את הראשי תיבות צא"פ = צו איסור פרסום,

זאת פיסת נייר שהמשטרה מצליחה להחתים עליה שופט שמורה לכלי התקשורת שאין  לפרסם פרטי פרשה/חקירה, ולעיתים יש אפילו איסור לפרסם את דבר קיומו של צו איסור הפרסום.

מהניסיון שלי עם הצווים הללו, חלקם כללים מאוד וחלקם יורדים לרזולוציות גבוהות של הפרטים שאסור לפרסם (מבלי לכתוב את הפרטים עצמם) למשל: אסור לפרסם את כלי הרצח, מיקומו וכו'...

כל זה היה טוב ויפה בעולם לפני פרוץ האינטרנט לחיינו, היום זה פשוט מגוחך..

בהחלה התחום היה פרוץ לחלוטין ובכל פורום מספיק נחשב הסתובבו פריטי מידע לכל דורש, היום זה קצת יותר מוסדר והפורומים הגדולים (מנהלי הפורומים) מקבלים מהמשטרה את הצווים ע"מ להסיר כל פרסום שחורג מהצו, אבל עדיין הפורומים מלאים רמזים עבים על מידע שאסור בפרסום, ובעיקר זה קורה כשאסור לפרסם את שמו של החשוד/מתלונן,

קחו למשל את פרשת אורי בר לב, אומנם במקרה זה מדובר למיטב הבנתי על חוק למניעת הטרדות מיניות שאוסר לפרסם את שם המתלוננת ולא צא"פ של בית משפט, אבל אין דרדק שטיפה מבין עניין ורוצה לדעת שלא יודע שמדובר באורלי (שם משפחתה כמובן אסור בפרסום, למי שממש חשוב לדעת שיצור קשר), והסיבה שהרשתי לעצמי להוסיף עוד כמה אותיות מעבר ל "א" היא בגלל שאחרי שכבר יודעים את השם והתפקיד המלא אפשר לראות שהעיתונים הנפוצים ("ידיעות" ו"ישראל היום" שאני ראיתי, אני מניח שגם היתר) רומזים בכתבות שלהם כל משפט שני במי מדובר, ויותר מזה,

לא צריך להיות גאון הדור ע"מ להוציא מהתמונות המצונזרות מספיק מידע ע"מ להצליב אותו עם יתר הפרטים שפורסמו בשביל לדעת במי מדובר ומה תפקידה

במילים אחרות, בעידן האינטרנט כל נושא ה צא"פ/צנזורה/חוקים שאוסרים פרסום בהקשר של דמויות/פרשיות עם רייטינג גבוהה זה פסה לחלוטין.

רציתי לכתוב משהו גם בנושא פרשת הרב שמואל אליהו והרב (?) אמנון יצחק שהולכת ומתרקמת אבל הגעתי למסקנה שכבר חרגתי מזמן מאורך הפוסט הרצוי...אולי בפוסט הבא.

****************

הערות טכניות:

א. אם מישהו משאיר תגובה בבלוג ורוצה לדעת אם מישהו/אני הגיב לו שישאיר כתובת מייל בפרטי המגיב וככה יקבל עידכונים על תגובות לתגובה שלו במייל

ב. אם יש מישהו שהגיע לפה מהפייסבוק ולא מקבל עדכונים למייל על פוסטים חדשים הוא מוזמן ליצור קשר או להוסיף את עצמו כ"מנוי" בצד ימין למעלה.