הותר לפרסום*

יש אמונה רווחת אצל אנשים שאם יש פוסקים שמתירים ויש שאוסרים, אוטו' מי שמתיר הוא מקל, ומי שאוסר הוא מחמיר ולכתחילה ראוי לנהוג לפיו. בהמשך לזה יש אפילו ספרי הלכה שבאים לסכם או לרכז דינים והם יטו לחשוש לכל פוסק שאסר משהו, ז"א גם אם דעת רוב הפוסקים היא להתיר דבר ויש פוסק אחד שחושש להתיר ואוסר בפועל, יעדיף המחבר להמליץ לאיסור רק ע"מ לצאת לשיטת כל הדעות.

מדובר פשוט בעיוות שקנה לו תמיכה רבה בציבור, יתר על כן, אין עניין להחמיר בכל דבר ועניין באופן אוטו', זה וודאי הפך שיטת הרמב"ם שמדברת על דרך האמצע, מילא כשאנשים אוסרים על עצמם את המותר, הבעיה שהם נוטים לזלזל ולתייג את מי שעושה כמותר כפשרן ולא כן היא.

אדם שעושה כל מעשיו ע"פ עיקר הדין, אומנם הוא לא חסיד אבל אין בריה שבעולם שיכולה לטעון כנגדו משהו.

ואני רוצה לצטט כמה ציטטאות בנושא, וברור שלא ניתן להקיף את הנושא כולו במסגרת הבלוג (זה גם לא המקום המתאים) אבל חשוב לי קצת לאזן את התמונה:

" ...הקו של הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שאמר "שאם הרצון להחמיר הוא מאחר שלמדתי את הסוגיה בגמרא ובפוסקים, וכתוצאה מכך אני מרגיש שצריך להחמיר, אז החומרה היא במקומה. אבל אם רק שמעתי שיש מחמירים בדבר זה, וגם אני רוצה להחמיר כמותם, אז אין זאת סיבה נכונה להחמיר" (ועלהו לא יבול א',או"ח עמ' קנט, וכן בספר התורה משמחת עמ' 81)"

מתוך מכתבו של הרב אבינר בנושא.

"החומרא היא חרב פפיות, דרכה אפשר לעלות לשיא הקדושה, ומאידך עלול להיות בה מן ההדיוטות, ואף מן המינות. ולכן מי שרוצה לחדש חומרה שלא נהגו בה הקדמונים, צריך לזה חכמה ולמדנות גדולה, פן יצא שכרו בהפסדו"

(הרב יהודה לוי, יש אצלי רישום של מקור מדויק)

בסוף "פתחי תשובה" דן בנושא של מי שרוצה להחמיר יותר ממה שהחמירו האמוראים, למשל להחמיר בדבר בטל בשישים והביא את בשם ספר "סולת למנחה": "הוי כמו אפיקורסות ויצא שכרו בהפסדו"

וכן על זו הדרך עוד ועוד ציטוטים שחומרא זה לא דבר פשוט ולא כל אחד רשאי להחמיר. כמובן שיש לסייג ולאמר שאם אדם הולך אחרי רבו ושואל אותו ומקבל תשובה לאסור אין לנו טענה כלפיו, אבל לא יכול לאמר לאמר לאחד  שרבו פסק לו להתיר שהוא "מחפש היתרים", הרי סוף כל סוף הרב שהתיר הגיע למסקנה שזאת ההלכה וכך יש לנהוג.

ואני ממליץ מאוד על שעורו של הרב שרקי "קולא וחומרא" בלינק הבא:

http://ravsharki.org/content/view/1562/629/ 

אגב, שאלה לקוראי הבלוג, לו יצויר שיקום מחר בבוקר אדם ויאסוף מן הגורן ומן היקב כל מיני היתרים\קולות שלא כל כך ידועות ויפרסם אותם בספר לרבים, מה לדעתכם תהיה התגובה הרבנית לספר? ומה תהיה תגובתכם?

ולהיפך, יקום אדם או פוסק ויוציא ספרים שבו ילקט ויחשוש לכל פוסק שאוסר כל דבר, מה תהיה התגובה הרבנית לספר? ולמה תהיה תגובתכם?

עד כאן בנושא בשלב זה.

הערב קטנה: פתאום שמתי לב למשהו קטן, בכל מקום שהזכרתי אבל כוונתי לאבל על אביו או אימו, לא בהכרח הדברים תופסים של אבלים אחרים, אבלות הורים היא הכי קשה ויחסית יותר חמורה, מה שאבלים אחרים מקפידים תוך 30, אבל על הורים מקפיד שנה שלמה. קחו את זה בחשבון.