הותר לפרסום*

קטע קצת מוזר, אבל אני סופר כמה חודשי אבלות עוד נשאר לנו, ואמא שלי סופרת כמה חודשים עברו מאז שאבא איננו...כנראה שזאת דרכו של עולם, שמעתי פעם הסבר יפה למה אשה חייבת בהרבה פחות דיני אבלות על בעלה לעומת הילדים, הילדים ממשיכים בחיים שלהם ואלמלא דיני אבלות היו "שוכחים" את האבא, האשה הולכת לישון כל לילה כשחצי מיטה ריקה, היא לא צריכה הלכות אבלות בשביל לזכור ולהתאבל.

אחד העניינים בהלכות אבלות זה האיסור להגיע לסעודת\שמחת מרעים, דהיינו סעודה עם מספר מכרים, ויש עוד עניינים נוספים, הבעיה מתחילה כשהאבל מוזמן לשמחה כלשהיא והוא בסה"כ רוצה להגיע ומצד שני לא רוצה עבור על דיני האבלות.

הוזמנתי לאחרונה ע"י קרובת משפחה (מדרגת קרבה גבוהה) לחנוכת בית, מסתבר שהסיפור לא פשוט כלל וכלל,

הספר ששימש אותי בכל השבעה כותב שיש אפשרות להגיע אך לא לאכול\לשמוע מוזיקה,

מצד שני אני יודע על רב ידוע שנוהג לענות לשאלות הלכתיות בסמס שכתב שאין ללכת (לא אני שלחתי),

מצד שלישי הציע מי שהציע להגיע לזמן קצר וללכת, ככה גם לכבד את המעמד וגם לא להסתבך עם ההלכה,

מצד רביעי (?) דיברתי עם הרב דב ליאור שאני מתייעץ איתו מידי פעם וגם הוא היה בדעה שאין ללכת משום כבוד האבא (לא סיפרתי לו מה היה רשום בספר אלא רק שאלתי לדעתו), גם מחיפוש של שו"תים באינטרנט מצאתי שהדעה השולטת אצל הרבנים היא שאין ללכת.

מיכוון שידוע שאני נודניק מקצועי החלטתי לבדוק איך כתב הרב שחיבר את הספר על הלכות אבלות את ההיתר לאור זאת שרוב הרבנים אסרו, כמובן שמותר לו לחלוק ולפסוק אחרת אבל תהיתי כיצד הוא יחידי בדבר, לא אכתוב פה את כל פרטי השיחה בפומבי אבל השורה התחתונה היתה שהוא הופתע לשמוע על האיסור הגורף של הרב המסמס (לא אני שלחתי)  וגם על דעתו לאסור של הרב ליאור, אומנם הוא אמר שאם הם אסרו אז הם פוסקים יותר מוסמכים ממנו אך מצד שני גם הוא הסתמך לטענתו על הרב נבנצל ולמסקנתו היא שמי שהולך יש לו על מה לסמוך.

בינתיים שאלה גם אחותי את רב הישוב שלה והוא התיר ללכת בתנאי שאוכלים בנפרד (למיטב הבנתי הפסק של יתר הרבנים לא עלה בשיחה) .

אם כן, נכון שמי שהולך יש לו על מה לסמוך אך בכל זאת דעתו של הרב ליאור עומדת במקומה (ולמיטב הבנתי בהקשר של הגעת אבלים הוא די נוטה לחומרא בסה"כ), ואני תקוע במצב מאוד לא נח.

אספר לכם שבסופו של דבר החלטתי על פשרה, להגיע לזמן קצר בלי לאכול (וידעתי מראש שלא תהיה מוזיקה, לא ברור לי אם בגללנו או שההחלטה התקבלה בלי קשר).

בפועל העסק לא היה פשוט, הגעתי לפרק זמן מוגבל ומוגדר אבל נשארתי יותר, בשביל לספור את כמות הפעמים שנשאלתי לגבי האוכל (כי הרי לא אכלתי) צריך יותר מיד אחת ולא הרגשתי במקום לספר לכל אחד באמצע אירוע שכזה את קיצור הלכות אבלות, והאמת היא שבאופן כללי הרגשתי עם עצמי שלא בנוח לאור דבריו של הרב ליאור. (חשוב לי לציין שזה כמובן עניין אישי שאין לו קשר לבעלי השמחה)

אז נכון, אני לא מתייעץ איתו בכל נושא בעולם אבל בדברים שאני כן שואל אותו או בודק תשובות שלו בשו"ת אני כן משתדל ללכת כפי שהוא פוסק בהרבה תחומים, הנושא הזה קצת אישי ו וודאי סבוך בשביל להיכנס אליו במסגרת פוסט ובטח ובטח פוסט ציבורי אז נעמוד כאן.

שורה תחתונה, גם לא ממש הגעתי לכל הערב וגם הרגשתי שלא בנח בחלק שכן הייתי...

כנראה שבמקרה הזה דרך האמצע לא היתה הכי מוצלחת, מסתבר שאי אפשר גם להיות וגם לא להיות ביחד באותו מקום ונקודת זמן.

(ושוב חשוב לי מאוד להדגיש שאין לפרש שום דבר מדברי כטרוניה לבעלי השמחה)

בקטנה

לאחרונה יצא להיות בלא מעט בתי קפה (אבל התופעה לא רק שם) יש לי קצת מה לכתוב על זה אבל בפוסט אחר, דבר אחד קטן אני חייב להעלות פה, למה תהליך התשלום בסוף כל כך ארוך????

מבקשים חשבון, ממתינים, מקבלים בשעה טובה את החשבון והמלצר ממהר להיעלם באופק כאילו השאיר על השולחן רימון שעומד להתפוצץ וצריך להמתין לפעמים לא מעט זמן בשביל שהוא יבוא לאסוף את הכ.אשראי, לא מבין למה הוא חושב שאדם סביר צריך יותר מדקה לקרוא את החשבון ולהוציא את האשראי\מזומן מהארנק?????? (אגב גם זוג אנשים לא צריכים בדרך כלל יותר מדקה לפעולה הזאת....)

יש פה אולי איזה מלצר שיאיר את עיני הקוראים בתשובה?? (בפעם הבאה בלי נדר כשהמלצר מגיש את החשבון אבקש ממנו שמתין רגע ולא יברח)

ספר לקרוא לשבת: יעודכן בהמשך.

כרגיל, הערות/הארות יתקבלו בברכה פה/במייל/סמס/טלפון.

(טעויות כתיב אבקש לכתוב לי בפרטי..)

נ.ב 

האמת שיש לי עוד כמה מילים לכתוב בנושאים אחרים על קצה המקלדת אבל החלטתי שלא להכביד על הקוראים, חלקם לא רגילים לקרוא טקסטים ארוכים...(ודי לחכימא ברמיזה...) :)