הותר לפרסום*

אם אתם מצפים לקרוא פוסט בעניינים ברומו של עולם כמו שביתת הרופאים ומחאת השמאלנים,

תחפשו במקום אחר.

(וכן אני יודע שמחאת הדיור היא אמיתית ומסיבות מוצדקות אבל יש לי אנטגוניזם ממוביליה, תארו לכם שתנועת כ"ך הייתה מארגנת מחאה זהה בתקופת ממשלת שמאל, גם אז העיתונות היתה מתגייסת לקידום הנושא?)

אבל האמת שזאת שאלה כבדה למדי האם להצטרף למאבק שהוא נכון עקרונית אבל מובל ע"י אנשים עם מניעים זרים (הפלת הממשלה...).

ראיתם מה זה?? הודעתי מראש שלא אכתוב על זה וגררתם אותי בלשון לכמה שורות בעניין....

בכל מקרה לענייננו,

רביעי בערב, המקום: אלון מורה (לא רחוק משכם).

אני מגיע לתת הרצאה (בהתנדבות) משולבת בהדגמות בזמן אמת לקבוצת אנשי ימין במסגרת קורס שמאורגן ע"י אחד מארגוני הימין (מטרת הקורס היא להכשיר אנשים מבחינה תקשורתית, טכניקות צילום, דוברות ועוד).

החלק שלי עוסק בלתת כלים טכנולוגים למיישבים שנמצאים בשטח ומצלמים חומרי וידאו רלוונטים (פינויים, הריסת מאחזים וכו'..) :

א. להעביר אותם במהירות (תוך דחיסת הוידאו) לאותו אירגון ימני ע"י שיפיץ הלאה לכלי התקשורת בצורה הנכונה ביותר במסגרת המאבק התקשורתי (וגם למשל כמשקל נגד לצילומים ערוכים של אירגוני שמאל), כמו למשל לתת עדיפות לכתב של ערוץ כזה או אחר שנותן סיקור הוגן

ב. לתת כלים לעריכה של קטעי הוידאו ע"מ להוסיף כתוביות, להשמיט קטעים שיפגעו בטובת העניין וכו'...(למשל אם הצילום מכיל נוער שמקלל חיילים אז להוריד את אותם שניות)

בכל מקרה זה שהזמין אותי אמר שנוכל לעשות מניין ערבית עם משתתפי הקורס, בפועל כשהגעתי ספרתי 8 גברים עם כיפה סה"כ (כולל אותי...) אז ניגשתי לבית הכנסת של הישוב (אולי יש יותר?) להתפלל ערבית (אתם זוכרים את עניין הקדיש כן?).

התיישבתי במקום שנמצא בערך באמצע הבית כנסת, פתאום מי מתיישב 2 כיסאות על ידי? הרב אליקים לבנון...לרגע קצת נבהלתי שאולי בטעות התיישבתי בשורת המכובדים והרגשתי שלא בנח לשבת עם הרב לבנון באותה שורה....אבל חשבתי שאם דקה או שתיים אחרי שהוא התיישב לידי אני יקום ויעבור זה עוד יותר לא שייך....אז נשארתי במקום.

אחרי תפילת העמידה ניגשתי לשאול מישהו איפה עומדים אומרי הקדיש והוא ענה שחלק מתקבצים מאחורי החזן אבל זה לא מחייב, ניגשתי לעמוד

מאחוריו...מה יכול להיות.

תוך כדי אני שם לב שהקדיש של החזן הוא בנוסח אשכנז (שקצת יותר קצר), אז מיהרתי למצוא עמוד בסידור אשכנז ע"מ להשתלב, אבל כשאמרנו קדיש הסתבר שזה היה קצת מיותר, הם המתינו לאחד המתפללים שאמר את נוסח ספרד (אומרים עוד כמה מילים יותר).

אני קופץ לסיום ההדרכה, זה שהזמין אותי למעשה לא היה בשטח ומי שסייע וקיבל אותי היה העוזר שלו, הוא עצמו המתין לי במבנה של החטיבה לא רחוק מאלון מורה, סיכמנו שאני אסע ברכב שלי אחרי העוזר שלו כי אני לא מכיר את האיזור, אנחנו נוסעים ופתאום עוצרים למחסום של הצבא, אני הנחתי שאולי היה אירוע פח"ע על הציר ולכן לא מאפשרים מעבר,

ניגש אלי חייל ושואל איפה אני גר, אני משיב והוא אומר/חצי ממלמל שלא אוכל לעבור ומבקש ת.ז, אני שולף לו רישיון נהיגה ישן (בהרבה מקומות שאני עובד אני צריך להפקיד תעודה מזהה, אז יש לי בהיכון את הרישיון הישן...) והוא מבקש לראות את הספח של תעודת הזהות ע"מ להוכיח באמת איפה אני גר, אני מוסר לו ויוצא לברר עם הרכב שלפני (העוזר) מה הסיפור.

מסתבר שבאותו לילה דובר על כניסה מסודרת לקבר יוסף והצבא חוסם דרכים ע"מ למנוע מכל מיני משוגעים כניסה פרטנית, העוזר אמר לצבא שישאלו כל מיני קודקודים חשובים לגבי זהותנו ומוסיף שמיכוון שהוא תושב האיזור ואני מתלווה אליו לא אמורה להיות בעיה להמשיך בדרך,

עכשיו רק שתבינו גם אם הייתי נוסע הביתה הייתי נדרש לעבור את המחסום המאולתר, אני גם אומר לעוזר שזה נשמע לי מגוחך הסיפור ואם לא יתנו לי להמשיך בדרך אני נשאר איתם וחוסם את הכביש...הוא נלחץ וביקש שאפילו בצחוק לא אגיד את זה כי יכולים לעכב אותנו. אמרתי לו שאם הייתי נוסע עכשיו ישירות הביתה ולא היו נותנים לי לעבור הייתי מתנחל שם על המחסום, אם לא נותנים לי לחזור הביתה זאת בעיה שלהם עכשיו....

בכל מקרה אישר מי שאישר והמשכנו הלאה.

הגענו לחבר שלי ששאל אם אני רוצה לנצל את ההזדמנות להיכנס לקבר יוסף, אמרתי לו שבחום הזה עם כל הטיפוסים המגודלים האחרים שנכנסים אני אמות רק מהנסיעה המשותפת באוטובוס...מה גם שזמני קצר, הוא הציע לארגן לי מקום באחד הרכבים של האח"מים שנכנסים אבל אמר שגם זה לא יהיה קצר. וויתרתי ואמרתי שאולי איזה חמישי בערב זה יכול ללכת טוב.

מפה לשם רצינו לאכול ארוחת ערב בשרית, המקומות באיזור לא קרצו לי אז החלטנו שנוסעים לפ"ת לאכול.

חבר שלי כיוון אותי למסעדה בשם סיימון בפ"ת אבל לצערנו כשהגענו הודיעו לנו שכבר סוגרים ואי אפשר להיכנס (ראיתי בפנים לא מעט אנשים אוכלים....), שאלתי אותה אם יש לה המלצה למקום אחר באיזור והיא שלחה אותנו לאיזה מקום לא רחוק שהסתבר כ בר באוירה לא הכי מתאימה לנו (ותודה לרונן על העזרה בהכוונה למקום).

המשכנו לכיוון אחלה וגילינו שלפני 10 דקות סגרו, השעה הייתה כבר רבע לחצות. נזכרתי במסעדה בהרצליה שעשויה להיות פתוחה והתקשרתי במקום לקולומבוס. הבדיחה היתה שהמלצרית לקחה את השם והטלפון שלי לשריין לי מקום כביכול....

הגענו לאיזור המסעדה אבל פיספסנו את הכניסה לחניה, ואחרי שניה הגענו לצומת הסירה לקחתי ימינה כי זכרתי שיש איזה כביש צדדי שמשתלב עם הכביש שאליו פנינו וחשבתי שדרכו נוכל לחזור, דא עקה שמהכיוון שאנחנו נסענו היה שלט אין כניסה....

מבלי להודות קבל עם ועדה בשום עבירה על החוק רק אכתוב שאחרי כמה שניות היינו כבר על הכביש המדובר....שוב הגענו למסעדה ושוב פיספסנו את הפניה, ושוב פניתי ימינה והחלטנו שאומנם זה כבר "להשתין מהמקפצה" כשאתה נכנס בפניה אסורה פעם שניה תוך דקות אבל השעה והבטן הכריעו.

כשהגענו למסעדה הסתבר שיש הרבה מקום, למעט זוג אחד המסעדה הייתה ריקה מסועדים, העיקר שהמלצרית שמרה לנו מקום...

אדלג על האוכל עצמו ברשותכם (אל תקחו נתח קצבים, זה לא יוצא משהו) ישר לקינוח,

ביקשתי מהמלצר אם יש לו גלידה, אמר שכן והלך להביא, הוא הביא קינוח שרק אחרי שאכלתי את חציו שמתי לב שהוא מוס שוקולד ולא גלידה בכלל...(לא באמת הייתי רעב, אבל למנת גלידה טובה אני אף פעם לא יכול לסרב..).

מי שהביא לנו את החשבון זה היה המנהל, שאף התיישב איתנו בשולחן ע"מ להפריד בין הקבלה לחשבונית לנייר הוא שומר אצלו...שאלתי אותו אם יש להם גלידה כקינוח והוא ישר ענה שלא, אז ביקשתי ממנו אם הוא יכול לעדכן את המלצר שלו בנידון כי ביקשתי גלידה וקיבלתי מוס...(זה היה בצחוק/וציניות לא בכעס) הוא אמר למלצר שאין גלידה ולמה הביא לי מוס, המלצר ענה שזה כמו גלידה, דומה...שאלתי אותו אם המסעדה תסכים לקבל ממני תשלום בשטרות של "מונופול" זה גם ממש דומה לכסף אמיתי (לא משנה שאני לא באמת שילמתי על הארוחה אבל זה לא קשור לפה..).

המנהל אמר שהוא ניסה פעם להביא גלידה פרווה וזה יצא לא טעים, אמרתי לו שזה בסדר אני בחור דתי כבר שנים שאני אוכל גלידות פרווה, כבר התרגלתי.

אז הוא סיפר שפעם הקניין שלו הביא גלידה באיזה 90 שקל לליטר, משהו שאמור להיות טעים וכל הלקוחות החזירו כי לא היה טעים להם, והוא ביקש שאם אני יאכל באיזה מקום גלידה פרווה טעימה שאתן לו את המספר טלפון איפה אפשר להשיג.....

סופו של דבר סירבתי לקבל קינוח אחר לדרך (חינם!) והוא אמר שפעם הבאה שאני אבוא הוא יתן לי מנת קינוח חינם.

אז זהו להפעם, שבת שלום :)

(כנראה שלא כותבים הרבה זמן אז הפוסט שכן כותבים יוצא ארוך...התנצלותי הכנה...)

ותודה שוב לרונן ששלח לי ערימת תיקוני שגיאות כתיב אחרי הפרסום, זה בגלל שאני מת מעייפות, לילה טוב...

כרגיל, הערות/הארות יתקבלו בברכה פה/במייל/סמס/טלפון.