הותר לפרסום*

מתקשר אלי תומך טכני מאחת החברות שאנחנו נותנים להם שירות, בקשר למייל שאדם Y מהחברה שלו טוען ששלח ל X וקיבל ממערכת האבטחה של הדואר האלטקרוני (שלה אני נותן להם תמיכה) הודעה שהמייל נחסם ולא יגיע לייעדו, והתומך רצה להוציא ממערכת האבטחה עותק של המייל שנחסם ע"מ לשלוח שוב ל X את המייל.

אני מנחה את התומך לגשת לרשימת המיילים שנחסמו באותה מערכת אבטחת מידע ולשלוף משם את המייל הסורר, אני מבקש ממנו ומדגיש שאם הוא רוצה למצוא את המייל שלא יפלטר את רשימת המיילים שנחסמו לפי הכתובת מייל של X (הנמען) אלא לפי שעת השליחה ויעיין במה שימצא שם באיזור אותה שעה של שליחת המייל,

מה עושה התומך כמובן? ההפך ממה שביקשתי....ואומר שהוא לא מוצא את המייל המדובר, מפה לשם אני מצליח להוכיח לתומך (והכל נעשה בטלפון...)  שהנמען שאליו נשלח המייל הוא בכלל Z ולא X כפי שטען Y....

המסקנה (שהוכחה בעוד הרבה מקרים אחרים ולא רק פה) בנושאים טכניים היא שלא להאמין לאף אחד אז שאתה לא בודק בעצמך.

לא נעים לאמר אבל ברוב המקרים בלי כוונה אומרים מידע לא מדויק ולא אמין, והדוגמא הכי פשוטה היא כמובן הלקוח הקלאסי שאומר שהאינטרנט לא עובד, וכשאני מתשאל אותו לפרטים מסתבר שלא האינטרנט לא עובד אלא אתר מסוים באינטרנט לא עולה...

יש מעט מאוד אנשי מקצוע שאני מכיר שאפשר לסמוך על המילה שלהם כשהם מתארים לי תקלה ,הרבה מהם פשוט קופצים מהר מידי למסקנות תוך דילוג מהיר מידי על סיבות מוכרחות או רק אפשריות למציאות מסוימת.

חשוב לי לחדד כמובן, שאם קראתם את דברי וכשהתקשרתם לשאול אותי שאלה טכנית והתחלתי לוודא מהיסוד מה היא בכלל המציאות, זה לא בגלל שאני חושב שאתם משקרים לי.

(אגב, בדיעבד כמובן כותרת הפוסט היא מוגזמת, וגם אני לא מייחס את הדיווחים השגויים לרצון לשקר, זה פשוט משפט חזק ששאלתי מד"ר גרגורי האוס, אחת הסדרות הטובות בשנים האחרונות, אם מישהו מחפש לראות ולא מוצא איך להוריד/לראות שישלח לי מייל, יש לי את כל הפרקים ואני יכול להביא לו)

ואם עסקנו בחוסר דיוק ואי אמת נמשיך מעניין לעניין באותו עניין,

הרב (?) אמנון יצחק נגד הרב שמואל אליהו

לכל מי שתהה שבוע שעבר למה התכוונתי בחזית של הרב (?) אמנון יצחק מול הרב שמואל אליהו, אלו הם עיקרי הדברים:

הרב שמואל אליהו (להלן "הרב אליהו")

נשאל: "יש רב שאוסר לשמוע את הזמרים החסידיים וכל הזמן מתבטא בחריפות, מה דעת רבותינו?"

וענה: "יש ערך גדול לשירה חסידית ושירי קודש ישראלים שמעוררים לתשובה ולקירוב. כמובן שצריך שהכל יעשה על פי ההלכה, בצניעות וכו'. צריך לזכור שדעת האוסר היא דעת יחיד. על אף שהוא חשוב ודעתו חריפה נגד, היא לא מקובלת על רוב מניין ובניין של חכמי התורה ולכן אנחנו לא מורים איסור על כך"

בתגובה לדבריו של הרב אליהו התפרסם באתר "שופר" קטע וידאו של הרב אליהו בהופעה של אודי דוידי תחת הכותרת "הרב שמואל אליהו ואודי דוידי שרים בפני נשים שרוקדות",  ומתחת לוידאו הובאו ציטוטים מהשולחן ערוך ע"מ כביכול להוכיח שהרב אליהו פעל בניגוד לשולחן ערוך.

אלא מה, שמי שמתבונן בוידאו היטב רואה ש:

א.      שהרב אליהו עוצם עיניים או מסתכל במסך עם מילות השיר וכלל לא מביט בבנות (היו בקהל רק בנות)

ב.      עם כל התאורה שמופנית כלפי הבמה, גם אם הרב אליהו היה רוצה, לא היה יכול לראות יותר מידי מה הולך בקהל ...

ג.       רוב הבנות היו לבושות בצניעות

ד.      מעניין אם ניסו לקבל תגובה מהרב אליהו לפני פרסום הדברים...

ועל כן, אני רוצה להביע מחאתי כנגד הניסיון לבזות תלמיד חכם ורב גדול ולהזכיר לרב (?) אמנון יצחק את פרקי אבות:

הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תיכווה,

שנשיכתן נשיכת שועל, 
ועקיצתן עקיצת עקרב, 
ולחישתן לחישת שרף, 
וכל דבריהם כגחלי אש.

אבל מצד שני, למה אני לא מופתע? כבר התפרסם באתר שלו (שופר) וידאו שלם כנגד הרצל והציונות, ומי שיבדוק את הדברים יגלה שכל הרושם שהוידאו מנסה ליצור הוא שקרי כלל ועיקר,

לוקחים ציטוטים חלקיים ומעקרים אותם מההקשר, מביאים ציטוטים של הרצל מהתקופה לפני שהיה מנהיג/הוגה בתנועה הציונית (הדבר דומה להביא היום מעשים של אמנון יצחק הנער לפני חזרתו בתשובה ולטעון כלפיו שהוא חילוני) או סתם מביאים ציטוטים שלכאורה מזעזעים אבל כשקוראים אותם בהקשר ההיסטורי התמונה משתנה לחלוטין.

פרשת הרב אמסלם

אני חייב לכתוב גם על זה משהו,

בהמשך לענייני האמת והשקר, לא מבין איך יכול להיות שהרב אמסלם מוציא קונטרס "גדול הנהנה מיגיעו" , מקבל הסכמה של הרב מאזוז לקונטרס ובסופו של יום מוצא את עצמו מגודף על ידי גדולי תורה מבלי שניתנה לו הזכות אפילו לשטוח את טענותיו? כך היא דרכה של תורה?? איפה התייחסות עניינית לטענותיו של הרב אמסלם? איפה "זכות השימוע" שלו לפני שמחליטים בעניינו?

והרי לא מדובר סתם על אדם מהרחוב שאפשר לטעון שאין איתו שיג ושיח בענייני הלכה...מדובר ברב שהוציא ערימת ספרים ועוד כמה קונטרסים, קיבל הסכמות לספריו מרבנים גדולים וחשובים ובסופו של דבר נזרק בבושת פנים.

-

וכמובן אי אפשר בלי לקנח בקוריוז מהבית כנסת שלי..

שוב ניגש אלי מתפלל הבוקר ואמר שאני מתפלל יפה אבל אומר בקול רם רק את הסוף של הקטעים בתפילה, בניגוד לחזנים במניין הפרסי שהוא התפלל בו ששמה אומרים הכל בקול רם.

עניתי לו שכשאני אהיה פרסי גם אני אגיד בקול רם, עד אז אני כאשכנזי נוהג כמנהג האשכנזים שלא לקרוא את הקול בקול רם....

ואם דיברנו על אמת ושקר, זה לא היה מדויק...אם לא הייתי אשכנזי (ואז הייתי לכאורה צריך להגיד הכל בקול רם) כנראה שלא הייתי עולה כחזן כלל או עובר להתפלל בבית כנסת של אשכנזים ושם נוהג כמנהג המקום...

ויצא לי לשוחח הבוקר עם ספרדי שמתפלל אצלנו (בבית כנסת האשכנזי...) והסתבר שהוא עזב את הבית כנסת הספרדי כי קשה לו כשליח ציבור להתפלל הכל בקול רם...

להגיד קדיש זה לא פשוט,

ולא, אני לא מתכוון לעובדה שצריך להשתדל להקפיד על 3 תפילות במניין כל יום, גם זה לא פשוט למי שלא רגיל לרוץ אחרי מניינים כל יום בכל מקום. (תזכורת: אני בתפקיד שבו אני נמצא לפעמים כל יום במקום אחר ולפעמים ב2 מקומות שונים במהלך היום) אבל לא על זה אני מדבר.

בשבעה קיבלתי הנחיות מדויקות מתי ואיזה קדיש להגיד, מה גם שאני רוב הזמן שליח ציבור כך שאני אומר כמעט כל קדיש שנמצא על סדר התפילה...

הבעיה מתחילה אחרי זה כמתפלל מן המניין, שאז לא רק שצריך לוודא איזה קדישים אני אומר ואיזה החזן אלא גם לוודא שאני תמיד מסיים את הקטע תפילה לפניו ע"מ שלא להיתפס לא מוכן לקדיש שאני צריך להגיד.

גם זה עוד קלי קלות יחסית, תודות לרב ד"ר שלמה טל שעמל וטרח כך שבהרבה מהקדישים ב"רינת ישראל" כתוב "קדיש יתום" בקטן או "האבלים אומרים קדיש" או הש"ץ אומר קדיש. (אם מישהו פה קשור להוצאה לאור שיגיד לי, יש לי כמה קדישים "יתומים" שלא רשום מי אומר אותם....)

הבעיה מתחילה כשאני מתחיל לטייל במניינים השונים ובנוסחים השונים, סדרי אמירת הקדיש מתחילים להתבלגן וצריך לשים לב היטב מה הולך....

אחרי שחזרתי לעבוד צעדתי שמח וטוב לב לעבר מניין מנחה מרחק קצר ממקום העבודה, החזן היה טייס ולפני עלינו לשבח הוסיף "למנצח" (מה שאצל האשכנזים לא מוסיפים) ובסיום הקטע המתין כשניה וחצי והמשיך ל"עלינו לשבח", כבר תוך כדי השניה וחצי הייתה לי תחושה אני מפספס משהו...אני כמובן המתנתי לסוף "עלינו לשבח" ע"מ להגיד את הקדיש שלי, תוך כדי שחצי מהמניין מתרוקן....

מסתבר שאצל עדות ספרד הוסיפו את "למנצח" ומיד בסיומו הקדימו את הקדיש שהיה אמור להיות אחרי "עלינו לשבח", להבא כבד ידעתי שהחצי שניה הפסקה היא ע"מ לתת הזדמנות זריזה לאבלים להשחיל את הקדיש שלהם לפני שהטייס מתקרב לנחיתה, סליחה, סיום תפילת מנחה.

סיפור דומה גם יש ב"ערבית" עם "שיר למעלות" ואחריו קדיש לפני "עלינו לשבח", אבל לזה כבר הגעתי מוכן, האמת שזה יותר נח להגיד את הקדיש עוד לפני הקטע האחרון שהוא סיום התפילה, ככה המתפללים עונים "אמן" ולא עסוקים בלהימלט מן המניין.

אחרי קריאה מהירה ב"פניני הלכה" למדתי את האפשרויות השונות של מנחה וערבית וחשבתי שכבר ראיתי הכל, עד שהגעתי למניין ערבית שבו היה "שיר למעלות", קדיש, "עלינו" ולהפתעתי שוב קדיש ע"י אחד המתפללים...בהכרעה של שניה השארתי את הקדיש שלו "יתום" ולא הצטרפתי, ומסתבר להגיד שכך יש לנהוג, קדיש אחד לאבלים במנחה ואחד בערבית, כפי שהורו הפוסקים שאין עניין להרבות בקדישים, ואף יש מי שממש אוסר. (מאז נתקלתי בעוד מקרה כזה גם במניין בעזריאלי שאומרים פעמיים קדיש במנחה)

קוריוז נחמד שקרה לי היה בבית כנסת פה בחדרה, כידוע (למי שעוקב) הספרדים מוסיפים בשורה לפני אחרונה של הקדיש עוד כמה מילים מעבר למה שהאשכנזים אומרים, וכשאני נמצא במניין מצומצם ויש רק עוד אבל אחד איתי שאומר קדיש אני תמיד ממתין לו ע"מ שנסיים את המשפט יחד למרות המילים שהוא מוסיף, באותו מניין ערבית אני ואדם נוסף התחלנו קדיש (אני תמיד מתחיל את הקדיש לאט ע"מ לשמוע אם יש מתפלל נוסף לתאם איתו את הקצב, אם לא קיים אז אני מעביר להילוך שלישי...) שנינו הגענו לשורה שבה הספרדים מוסיפים מילים, אני עצרתי ע"מ לתת לו להוסיף את המילים והוא עצר ע"מ לתת לי להוסיף את המילים כך שיצא ששנינו שתקנו לשניה, קלטנו שהשני לא ספרדי והמשכנו יחד, אני מצאתי את הסיטואציה בהחלט כמשעשעת.

עוד מילה על קדיש, יש כאלה שנוהגים כן להרבות קדישים וכשרואים אותי נכנס נניח בסוף של שיעור/ד"ת בדיוק כשמתחילים קדיש, דואגים מהר לצעוק ולסמן לי להגיד קדיש, רבותי אני מודה לכם אך אני הולך בעקבות האחרונים שכתבו שאין להשתמש חופשי בקדיש ואסור להרבות סתם, אם אני מגיע בסוף של שיעור זה לא רציני שאצטרף רק לקדיש, אומנם יש כל מיני התרים שאם שמעתי איזה פסוק או משהו (למשל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו'...) אז כבר מותר לי להגיד על זה קדיש, אבל בדקתי את הנושא הלכתית, אין שום חובה להגיד קדיש. די לי במה שיש לי בתפילה להגיד קדיש ושאזכה לא לפספס את זה.

בפוסט אחר ארחיב קצת בכלל על המלצתי ללמוד הלכות בכלל והלכות אבלות בפרט כשמגיע הרגע.

הרבה זמן לא כתבתי משהו בענייני דיומא ופטור ללא כלום אי אפשר

צא"פ

למי שלא מכיר את הראשי תיבות צא"פ = צו איסור פרסום,

זאת פיסת נייר שהמשטרה מצליחה להחתים עליה שופט שמורה לכלי התקשורת שאין  לפרסם פרטי פרשה/חקירה, ולעיתים יש אפילו איסור לפרסם את דבר קיומו של צו איסור הפרסום.

מהניסיון שלי עם הצווים הללו, חלקם כללים מאוד וחלקם יורדים לרזולוציות גבוהות של הפרטים שאסור לפרסם (מבלי לכתוב את הפרטים עצמם) למשל: אסור לפרסם את כלי הרצח, מיקומו וכו'...

כל זה היה טוב ויפה בעולם לפני פרוץ האינטרנט לחיינו, היום זה פשוט מגוחך..

בהחלה התחום היה פרוץ לחלוטין ובכל פורום מספיק נחשב הסתובבו פריטי מידע לכל דורש, היום זה קצת יותר מוסדר והפורומים הגדולים (מנהלי הפורומים) מקבלים מהמשטרה את הצווים ע"מ להסיר כל פרסום שחורג מהצו, אבל עדיין הפורומים מלאים רמזים עבים על מידע שאסור בפרסום, ובעיקר זה קורה כשאסור לפרסם את שמו של החשוד/מתלונן,

קחו למשל את פרשת אורי בר לב, אומנם במקרה זה מדובר למיטב הבנתי על חוק למניעת הטרדות מיניות שאוסר לפרסם את שם המתלוננת ולא צא"פ של בית משפט, אבל אין דרדק שטיפה מבין עניין ורוצה לדעת שלא יודע שמדובר באורלי (שם משפחתה כמובן אסור בפרסום, למי שממש חשוב לדעת שיצור קשר), והסיבה שהרשתי לעצמי להוסיף עוד כמה אותיות מעבר ל "א" היא בגלל שאחרי שכבר יודעים את השם והתפקיד המלא אפשר לראות שהעיתונים הנפוצים ("ידיעות" ו"ישראל היום" שאני ראיתי, אני מניח שגם היתר) רומזים בכתבות שלהם כל משפט שני במי מדובר, ויותר מזה,

לא צריך להיות גאון הדור ע"מ להוציא מהתמונות המצונזרות מספיק מידע ע"מ להצליב אותו עם יתר הפרטים שפורסמו בשביל לדעת במי מדובר ומה תפקידה

במילים אחרות, בעידן האינטרנט כל נושא ה צא"פ/צנזורה/חוקים שאוסרים פרסום בהקשר של דמויות/פרשיות עם רייטינג גבוהה זה פסה לחלוטין.

רציתי לכתוב משהו גם בנושא פרשת הרב שמואל אליהו והרב (?) אמנון יצחק שהולכת ומתרקמת אבל הגעתי למסקנה שכבר חרגתי מזמן מאורך הפוסט הרצוי...אולי בפוסט הבא.

****************

הערות טכניות:

א. אם מישהו משאיר תגובה בבלוג ורוצה לדעת אם מישהו/אני הגיב לו שישאיר כתובת מייל בפרטי המגיב וככה יקבל עידכונים על תגובות לתגובה שלו במייל

ב. אם יש מישהו שהגיע לפה מהפייסבוק ולא מקבל עדכונים למייל על פוסטים חדשים הוא מוזמן ליצור קשר או להוסיף את עצמו כ"מנוי" בצד ימין למעלה.

ראשית אפתח ואומר תודה רבה לכל מי ששלח תגובתו לפוסטים שהתפרסמו עד כה, חלק כתבו תגובה ישירה, חלק שלחו מייל, היה מי שהתקשר והיה גם מי שסימס, לכולם תודה.

האמת שחשבתי שיהיה מגוון לפרסם הפעם דווקא פוסט אקטואלי ולא משהו אישי, אבל לא היה משהו ציבורי שהיה לי בוער לכתוב עליו או איזה לתת עליו איזה זוית ראיה אחרת שלא נכתבה ונטחנה כבר באמצעי התקשורת.

קשים חייו של שליח ציבור.

מי שלא מכיר או יודע יש עניין ע"פ הלכות אבלות שהאבל על אביו ואמו יתפלל כשליח ציבור (ש"ץ/חזן), אומנם זה לא חובה הלכתית יבשה ויש כל מיני פטורים (למשל מי שלא יודע את המנגינות/נוסח, מי שממש מתפדח) אבל כך נהוג במקומותינו שהאבל חזן, ובשלושים יום הראשונים לאבלות הוא אף זוכה לקדימות ע"פ אחרים שרוצים להיות חזנים (ברוב המקרים, לא בכולם).

אני למי שלא ידע לא הייתי חזן אף פעם למעט פעם אחת ביסודי, היה לנו בכיתה ו' רשימה מסודרת וכל אחד היה חזן לפי תורו, באורח פלא תמיד כשהיה זה הבוקר שלי הייתי מאחר ומגיע אחרי שכבר היה חזן אחר במקרה הטוב או אחרי התפילה במקרה הרע.

בוקר אחד רכז השכבה החביב הבחין שתמיד דילגו עלי בתורנות של החזנים ובבוקר בהיר אחד (כשהתור שלי כבר חלף מזמן) החליט לפנים משורת הדין לתת לי את התפקיד למרות שהיה תורו של מישהו אחר, לא עזרו כל מחאותי וניגשתי להתפלל כחזן, אני לא זוכר שהיתה לי פדיחה נקודתית בחלק כזה או אחר של התפילה ובכל זאת זכרתי זאת כאירוע טראומתי שלא חזרתי עליו מאז.

עכשיו הנקודה היא שככל שאתה מתחמק ולא עולה להיות חזן כך קטן הסיכוי שבעתיד תתנדב להיות חזן, הפחדים העיקריים הם לא לדעת מה המנגינה הנכונה / איפה בדיוק מתחיל סיום הקטע שצריך להתפלל בקול רם או לשכוח איזה תוספת/שינוי בתפילה. וכמובן שיש קצת פחד קהל...

ואחרי הקדמה זאת, הפעם הראשונה שעליתי להיות חזן (אחרי אותו בוקר בבית ספר היסודי) היה כחזן תפילת מנחה אחרי ההלוויה....

(אגב, זה מאוד עזר לי להתעשת, הלחץ מלהיות חזן דחק את האבל העמוק שהייתי שרוי בו קצת הצידה ואפשר לי קצת לחזור לעצמי)

עם המנגינה איכשהו הסתדרתי, בחזרת הש"ץ שכחתי שצריך לעמוד כמו בשמונה עשרה דום (מנחם טרח להצמיד רגלי כרמז דק...), במקום לקרוא את הקטע של החזן ב "מודים" קראתי את מה שהמתפללים קוראים, ולקינוח כשלרגע לא מצאתי את מיקום הקדיש הק'וצר שלי מיהר לנסות להחליף לי את הסידור שממנו התפללתי במשהו אחר, למזלי מנחם היה על המשמר לעצור את המהלך באיבו ולהסביר לנשמה הטובה שאני רגיל לסידור שלי ושאין סיכוי שאתפלל מסידור בנוסח אחר....(וזה נכון, אני לא מסוגל להתפלל שחרית מסידור שאינו רינת ישראל נוסח ספרד, מנחה/ערבית קצת פחות קריטי שסתם מתפלל, קריטי מאוד כחזן)

(ותודה לבועז על אותה שבת מחזור במדרשיה שלקראת כניסת שבת גיליתי שאין לי רינת ישראל להתפלל ממנו בשבת, והוא השאיל לי סידור כזה מהבית שלו (אולי אפילו הלכת במיוחד להביא לי, כבר לא זוכר). לא ידעת כמה עוגמת נפש חסכת לי...).

בימים הבאים עליתי להיות ש"ץ רוב התפילות אצלנו בבית (אבלים אינם יוצאים מהבית במהלך השבעה ולכן מארגנים להם מניין בבית), אומנם הקהל יחסית סלחני ואף אחד לא עושה מהומות בבית האבל לא משנה כמה החזן מפקשש, אבל בסוף כל תפילה (בעיקר שחרית) קיבלתי מהקוצ'ר שלי רשימת תקלות, "המילה הזאת לא הגית נכון", "פה התחלת בקול רם מוקדם מידי", "שם התפקששה לך מילה", "מיהרת מידי" וכו'....אומנם הקאוצ'ר היה מספיק נבון שלא להפיל את כל התיקונים בפעם אחת, אלא כל יום יומיים היה מעיר על דברים אחרים, אבל התחושה הכללית שלי היתה: קשים חייו של שליח ציבור (כפי שגם כתבתי כסטטוס בפייסבוק באחד הימים אחרי השבעה).

נגמרה השבעה ומתחיל העולם האמיתי: חזן בבית הכנסת הקבוע שלי.

בבוקר היום האחרון לשבעה עוד הייתי חזן בבית כך שהופעת הבכורה שלי כחזן בבית הכנסת היתה רק החל ממנחה, מה שקרוי נחיתה רכה.

היה לי אחרי השבעה כמה ימים בבית ככה שהתאמנתי על ציבור המתפללים של הבית כנסת הקבוע שלי, הם דוקא שמחו שיש אבל עם חיוב בשטח כי בדרך כלל אף אחד לא מתנדב להיות חזן....

תפילת שחרית הראשונה כשליח ציבור בבית כנסת היתה מלחיצה משהו, מתחילים ב 6:14 לפנות בוקר (ואני לא טיפוס של בוקר), הבית כנסת גדול והרבה יושבים מאחורה כך שצריך להתפלל בקול, למזלי היו באיזור שלי כמה מתפללים קולניים ככה שידעתי איפה הציבור אוחז בתפילה (או לפחות איפה אוחזים אותם מתפללים קולניים) והייתי מידי פעם נעצר לראות שאני לא רץ מהר מידי (אל חשש זה עבר אחרי השחרית הראשונה), סה"כ הסתיים האירוע בשלום עם הרבה לחיצות ידים ויישר כח מהמתפללים, ועל זה נאמר "קהל הבית".

לא נתנו לי 100 ימי חסד, ודי מהר היו תיקונים, תיקוני נוסח, תיקוני הגיה ותיקון מהירות, אחד התלונן שאני איטי מידי והשני התלונן שאני מהר מידי....אני רק המתנתי לראשון שיבקש ממני יותר מהר, בשביל להפסיק להאט....הבעיה שלי היא בעיקר בחזרת הש"ץ שאני מתפלל מהר מידי ולא קורא מהכתב ואז אני מנסה להט ולקרוא מהסידור וזה קצת מתבלגן לי, אז בימים הראשונים היה לי פטנט, ברגע שהייתי מתבלגן עם המילים הייתי מכחכח בגרון כאילו לסדר את הקול ואז ממשיך כרגיל.....

באחד הימים ניגש אלי מתפלל מבוגר להתלונן, הוא פתח ואמר שהוא ביקר בכמה בתי כנסת והחזן מתפלל בקול ששומעים אותו, באותו הרגע קצת הובכתי כי חשבתי שאני מתפלל בקול מספיק גדול, ואז הוא המשיך "אתה היחידי שמתפלל בקול רק בסוף הקטעים"...

(למי שלא הבין, מנהג הספרדים הוא שהחזן מתפלל בקול את כל התפילה ולא רק מקריא בקול רק את הסיום של הקטעים, כפי מנהג יהודי אשכנז)

אז עניתי לו שכך נוהגים האשכנזים...

באופן מגוחך למידי, התלונה הזאת חזרה עוד איזה פעם פעמיים בהמשך, סיפרו לי שהספרדים המבוגרים מתלוננים שהם לא יכולים לעקוב אחריי כי אני לא מתפלל את כל הקטעים בקול, כנראה שמישהו צריך להזכיר להם שהם מתפללים בבית כנסת אשכנזי....(לאחד השליחים אמרתי שמצידי לא איכפת לי שיעשו מישהו מהם שיתפלל בקול רם בשבילם באיזור שלהם ויעקבו אחריו....)

למעשה, על אף שנוהגים שהאבל עולה להיות ש"ץ כל התפילות אני בדרך כלל לא ש"ץ במנחה וערבית שאותם אני מתפלל במניינים שונים במרכז, בדרך כלל אני אשכנזי בודד (או כחלק ממיעוט) בתוך ים ספרדים ולא נעים לי להתפלל בנוסח שלי כאורח במניין שרובו ספרדי, אבל האמת שמידי פעם אני ניגש להיות חזן תוך שהם אומרים לי שאין בעיה ושאתפלל באיזה נוסח שאני רוצה...

(כשאני שואל מאיפה נהוג במניין להתחיל מ "והוא רחום" או קודם לכן, תמיד יש מי שזורק לי "רק בלי חזרת השץ" / בלי "תחנון"  - ולמי שלא הבין אני עולה כחזן ערבית...)

ואחזור לרגע לבית הכנסת שלי,

קטע המצחיק שהיה הוא שאחד המתפללים (ובמקרה גם אחד הגבאים, הגבאי השני דוקא רץ) התלונן שאני רץ מידי בתפילה (האמת היא שלא שאני רץ אלא שהוא מתפלל לאט), אז עניתי לו שאני רץ בשני וחמישי כי יש הרבה להספיק, אז הוא ענה שאני לא יבלבל את המוח ושאני רץ אותו דבר כל יום...היום הוא עלה חזן במקומי והפלא ופלא, הוא מיהר בתפילה יותר ממני וסיימנו יותר מוקדם יחסית לבוקר כזה שאני חזן, ועל זה נאמר מה שרואים מכאן (מתפלל רגיל) לא רואים משם (עמדת שליח הציבור).

עד כאן להפעם.

****

ואבקש לעשות סקר זריז לגבי יום פירסום הפוסט החדש, מה אתם מעדיפים?

(אפשר להגיב לרשומה עם התשובה או במייל/סמס)

1. להמשיך כמו שהיה לקראת חמישי/שישי
2. עדיף בתחילת שבוע/אמצע שבוע
3. לא משנה, תפרסם באיזה יום שבא לך...

לילה טוב ושבת שלום :-)