הותר לפרסום*

אחרי ששבוע שעבר לא התפרסם פוסט, הצטברו דברים לכתוב...

אולי אתחיל דוקא משבוע שעבר, הסיבה שלא התפרסם פוסט היא שלקחתי יום חופש לכבוד היומהולדת שלי, קצת להרגע וגם להנות,

ניצלתי את הזמן להיפגש עם כמה חברים טובים שכבר הרבה זמן לא פגשתי פנים אל פנים,

עם מנחם ישבתי לארוחת ערב בפאפאגאיו ת"א, פשוט טעים, חוויה קולינארית מעולה למי שאוהב בשר על האש...אני רק נזכר בזה ונהיה רעב....והאמת שאחרי שהרבה זמן לא יצא לנו לשבת ביחד זה יצא מעולה, ביחוד לאור העובדה שיש להם ארוחת "אכול כפי יכולתך" שמימלא נמשכת הרבה זמן יחסית לארוחה רגילה והיה לנו הרבה זמן לקשקש. אם מישהו אגב מהחברים שוקל לנסוע שם לאכול ומחפש חברה, שירים טלפון יש סיכוי שאני בא :)

עם יואל נפגשתי בבוקר לארוחת בוקר מאוחרת בבית קפה, תמיד רציתי לשבת בנחת בבית קפה בשעת בוקר ולשתות להנאתי כוס קפה תוך כדי ארוחת בוקר ישראלית...אגב, מישהו יכול להסביר לי למה אי אפשר להזמין סתם נס קפה בבית קפה??? יואל כמובן נהנה לראות את המפגש המשעשע שלי עם היצור הזה שנקרא בית קפה, 2 עולמות שנפגשים ביחד....

עם חיים (ג) הלכתי לראות את הארי פוטר האחרון בסינמה סיטי (למי שתוהה אז לאבל שעד האבלות הלך לקולנוע יש מי שמתיר לראות סרט בקולנוע, בתנאי כמובן שלא מדובר בסרט קומדיה) והאמת שהוא מתאים מאוד דוקא לאבלים,(אזהרה: השורות הבאות מכילות ספוילר על הסרט) במהלך הסרט יש סצנה מאוד מרגשת שהארי עולה לקבר של ההורים שלו במכתש גודריק, אני מעריך שלמי שאיבד אבא לפני זמן לא רב הסצנה מקבלת משמעות אחרת מאחרים, והסרט מסתיים במותו קורע הלב של דובי (קורע לב לבעלי נפש רגישה כמובן), גמדון הבית שהיה מוכן להקריב את חייו למען הארי, אני יצאתי ממש עצוב מהסרט, אין ספק שהוא "כשר" לאבלים.

בתזמון די מוצלח קיבלתי (בהשאלה..) את הדיסק החדש של מייקל, ככה ששמיעתו תוך כדי נסיעה בהחלט שיפרה את מצב הרוח, אחרי הסוף העצוב של הסרט.

אגב לכל מי ששאל, המשימה הושלמה בהצלחה, קיבלתי (בהשאלה) את הדיסקים שרציתי (מעבר לדיסק שקיבלתי מחיים , אחי קנה לי את האוסף ואף הוסיף נעלי בית מיקי מאוס חורפיות :)).

עד כאן פחות או יותר יום החופש שלקחתי, וההסבר לפוסט שלא היה...

וע"מ לא להשאיר אתכם במתח יותר מידי, אגיע ל

כמעט תלונה במשטרה

ביום רביעי הייתי אצל לקוח ונסעתי עם הרכב לאכול צהריים  (חבר שהיה אמור גם להגיע דפק ברז, פעם שניה בטווח של שבוע, רק חבר אחר, אבל זה לא קשור לסיפור) כשחזרתי לחניה ליד/של הלקוח התעורר ויכוח עם השומר שלא רצה לתת לי להיכנס לחניה, בשלב כלשהוא הוא טען שאין מקום, ירדתי מהרכב ונכנסתי רגלית בשביל לחפש מקום, אחרי שמצאתי מקום פנוי חזרתי חזרה לשומר ואמרתי לו שאין בעיה, מצאתי מקום אחד פנוי בדיוק בשבילי, השומר החליט לשנות טקטיקה ואמר שאין אישור מהמנהל, אמרתי לו שאין בעיה, אני ניגש לסגור את החלונות הפתוחים של הרכב ואלך לדבר עם המנהל (החלונות נשארו פתוחים ממיקודם), בדרך לרכב ביקש השומר שאזיז את הרכב כי אני חוסם חצי מהכניסה לחניה, אמרתי לו שזה לא מעניין אותי וזאת בעיה שלו שאני חוסם בגלל שהוא סתם מעכב אותי. איך שאני מסיים לסגור את החלונות של הרכב מתקרב לשם האחראי, חבר של השומר (שישב שם כל הזמן הזה) אמר לאחראי "יש פה איזה וירוס שעושה בעיות" (לצורך נוחות החבר של השומר יכונה מעתה "הטיפש"), אני ניגשתי לאחראי ולאחר דין ודברים הוא אמר לשומר שיתן לי להיכנס לחניה.

חניתי את הרכב בשעה טובה ובחרתי לעשות הארכה קטנה בדרך שלי למשרדים של הלקוח ועברתי ליד השומר ו"הטיפש" (וגם אדם נוסף שישב שם, חבר של "הטיפש"), זרקתי לעבר השומר שמכוון שהחבר שלו ("הטיפש") מנבל את הפה שלו אני גם בפעם הבאה אדאג להגיע לחנות שם, ה"טיפש" מייד התעצבן והתחיל לצעוק ולקלל שאני יעוף משם, נעמדתי מייד במקום והסברתי לו שזה מקום ציבורי ואם אחפוץ בכך אפילו אביא כיסא ואשב במקום שבו אני עומד, הוא כמובן התעצבן מזה עוד יותר והמשיך לקלל ואיים שישפוך עלי את הכוס תה שלו, אמרתי לו הקללות שלו לא עושות עלי הרבה רושם...הוא הגיע ונעמד קרוב מאוד אלי ואמר בצורה מאוד ברורה שאם אני לא רוצה לחטוף אז שאני יעוף משם, המתנתי שהוא יחזור למקומו ואמרתי לו שאני לא מתרשם מרפרטואר הקללות שלו ושאני מזמין לו משטרה, חייגתי למוקד 100 תוך כדי שחבר של "הטיפש" רואה שאני רציני וניגש לדבר איתי להרגיע את הרוחות, ולהסביר לי שהחבר שלו ("הטיפש") פשוט עצבני, אמרתי לו בנחת שאם החבר שלו עצבני שילך לפסיכולוג או שישב על באיזה בר עם בירה טובה ושלא יטריד אותי, החבר ניסה לטעון שלא אויימתי והסברתי לו שהחבר שלו (="הטיפש") איים לפגוע בי ולשפוך עלי תה, ובכלל שהוא צריך לנקות את הפה עם סבון, החבר ניסה לטעון שהוא (="הטיפש") לא קילל אותי, והסברתי לו שכל הסיפור לא היה מתחיל אלמלא אותו אחד לא היה מכנה אותי "וירוס", והוספתי שכדאי שהחבר שלו ישפר את מגוון הקללות כי כבר שמעתי בחיים שלי קללות יותר מוצלחות (הכוונה כמובן לקללות ש"הטיפש" קילל אותי לאורך כל האירוע)

תוך כדי אני מדבר עם המשטרה, ומה אומרים לי המשטרה ? שאם זה רק מאיימים עלי אבל לא תקפו אותי אז לא שולחים ניידת ואם אני רוצה אני יכול להגיש תלונה בתחנה, אמרתי לשוטר שאני יחשוב על הנושא וניתקתי, כמובן שלמאיים ולחברו לא גיליתי את התשובה הלא ממש מעודדת הזאת. הסיפור נגמר שאמרתי ל"מרגיע" שיש לי עבודה לעשות ואין לי זמן לבזבז שם....

ולעניין אחר לגמרי

ידעתי שאחרי ההלוויה/שבעה יהיה הרבה פחות המולה וטלפונים ויש בזה דבר חיובי אחרי שבוע כל כך אינטנסיבי, אבל בכל זאת זה בא לי קצת בהפתעה שחלק מאלה שדיברו איתי הרבה בחודשיים האחרונים לפני הפטירה פשוט נעלמו...כאלה שהרימו טלפון לפחות פעם שבוע כאילו איבדו את המספר שלי...אולי יש מי שתופס מרחק בכוונה מתוך איזה רעיון שהבן האבל צריך שקט אחרי הרעש של השבעה? זה נכון אולי בשבוע שבועיים הראשונים, אחרי זה כבר אין חיפוש של השקט, להיפך....

לא ממש תכננתי לרשום את הדברים הללו היום אבל זה פשוט יצא ככה בהפתעה...ומה שמאוד מעניין הוא שבדיוק כשאני חושב על זה וכותב את הפוסט קיבלתי סמס שמתעניין בשלומי, סימן משמים או קריאת מחשבות?

סוף שנה/סילבסטר

אני יודע שיש מי שירים גבה (ובצדק) מה לי ולסוף השנה של הנוצרים למניינם? ועוד סילבסטר שהיה מקודש לנוצרים ורצח מלא יהודים (אז זהו שלא, אין לכך שום בסיס עובדתי), כל שנה יש ויכוחים בעניין החגיגות הללו ואני רוצה להגיד דבר מאוד פשוט, 99% ממי שחוגגים הערב או מחר חוגגים את סוף השנה האזרחית ללא שום קשר למשמעות נוצרית, אם תרצו ללמד זכות אף אפשר לאמר שחוגגים את סוף שנת המס...יותר מזה אם תשאלו גוי בחו"ל איפה הוא בסילבסטר רוב הסיכוי שלא ידע מה אתם רוצים ממנו, רק פה מסיבה לא ברורה קוראים לזה חגיגות סילבסטר (כנראה גם בגלל שחגיגות סוף שנה עשוי להישמע צורם באופן אבסדורדי), סה"כ אנשים מחפשים סיבה למסיבה ולכן חוגגים את סיום השנה האזרחית שרלוונטית לכולנו גם אם לא נרצה בכך...

מאמר מאוד מוצלח בנושא פירסם מישהו שהיה פעם נוצרי ועבר גיור ואף פעל ב"יד לאחים" כנגד המיסיון, אני סומך עליו קצת יותר שהוא בקי בנצרות ומוסמך לספר לנו מי היה אותו סילבסטר מאשר תעמולה חרדית שרצה ברשת...

http://goo.gl/MBmUP

אני כמובן לא יאחל לאף אחד "שנה טובה",  אבל בהחלט אאחל לכם סופשבוע נפלא...

(כמובן שתגובות בבלוג/במייל/סמס/טלפון יתקבלו בברכה...)

עד היום לא היה לי יותר מדי קשר עם יתר המתפללים בבית כנסת,

רובם נעים בין מבוגרים לקשישים, אני לא דיברתי איתם והם לא החליפו מילים איתי,

עד לאחרונה בשבת הייתי עסוק בקריאת עלוני שבת (כל אחד והעונג שבת שלו..) או לכל היותר בשיחות קצרות עם שורה קדימה או אחורה, ובימי חול תקופה ארוכה שהתפללתי בבוקר במניין בדרך לעבודה (שלאחריו הייתי יושב עם מנחם על כוס קפה, לפעמים גם איזה עוגיה, איפה הימים הללו...עכשיו בשביל כוס קפה עם מנחם צריך להגיע עד לוד...), מנחה וערבית אני ממילא לא באיזור פה.

עכשיו לאור מעמדי החדש (סוג של יתום?) אני הרי שליח ציבור בשחרית כל בוקר (למעט ימי שישי שאני מתפלל במניין קצת יותר מאוחר ונח קצת מהמעמד המחייב של השליח ציבור), ואפילו בשבת אני קצת פחות יכול להתרכז בעלונים, צריך לשמור עירנות לא לפספס קדישים...

כך יצא שהתחלתי קצת לדבר עם חלק מהמבוגרים בבית כנסת ולהרגיש כחלק מהקהילה המתבגרת, עם חלק זה התחיל מיישר כח שאומרים לי כל בוקר אחרי התפילה והתגלגל לשיחת "מה שלומך היום"  ועם חלק אחר זה סתם זרם  אחד המתפללים אף תפס איתי טרמפ עד פתח תקווה בוקר אחד..

ביום ראשון האחרון אחרי שסיימתי להתפלל כשליח ציבור שאל אותי אחד הקבועים מה שלומי, ועניתי לו שהכל בסדר חוץ מזה שקצת קשה לי בבוקר להתפלל בגלל שכואב לי הגרון, הוא המליץ לי על סטרפסילס, ולהפתעתי הרבה למחרת בבוקר הוא הביא לי חבילה חדשה יחסית במצב טוב עם ערימת כדורים...:) יש בזה משהו מאוד נחמד לקבל אפילו שזה סה"כ דבר פעוט, זה שמראה שהוא הקדיש לי מחשבה גם דקה אחרי שיצא מהתפילה בבוקר....

באותו בוקר שקיבלתי את הכדורים מתנה ראיתי בסוף התפילה את אחד הקבועים לובש כובש כזה נחמד, זרקתי לו הערה שהכובע ממש יפה והולם אותו, אז הוא ענה לי בבדיחות הדעת שהוא יקנה לי כזה ביומהולדת, אז עניתי לו שלמען האמת היום זה יום ההולדת שלי (ארגנתי לעצמי גם עליה לתורה באותו יום ) אז כמובן קיבלתי לחיצות ידים ואיחולי מזל טוב מכל מי שהיה בסביבה, זה נחמד להרגיש קצת שייכות לקהילה.

אם אני עושה סיכום בינים של מתנות השבוע, קיבלתי ליומהולדת (27) חבילת כדורי סטרפסילס, הבטחה לכובע נחמד, פעמיים זכיה בפיס (11 שקל כל אחד..) והדובדבן שבקפצת: 100 שקלים קנס חניה בחסות ערית בני ברק....(קפצתי למנחה באיצקוביץ ולא היה לי כסף קטן רק שטר גדול, התעצלתי ללכת לפרוט והנחתי שזה יהיה קצר ושאקבל סיוע משמים לא לקבל קנס דוקא כשאני חונה בשביל תפילה...)

ביום ההולדת שלי גם יצא דיסק חדש של Michael Jackson, אולי זה סימן משמים שמישהו צריך לרכוש לי אותו כמתנת יומהולדת?? (אפשר לקבל אצלי פרטים על הדיסק בפרטי  )

אגב, יש בעיה לאבל לקבל מתנה, אבל אל חשש המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, אני בהחלט יכול לקבל חפץ בהשאלה ובתום תקופת האבלות הוא יהפוך להיות שלי, ואני מוסיף שע"מ שזה יהיה יותר  כדאי לתת את זה בלי הקדשה או משהו ולתת אותה רק בסוף שנת האבל, כי הרי אף אחד לא משאיל לחברו חפץ יחד עם מכתב ברכה....

האמת שהיה לי עוד קצת פה ושם כמה הערות לסדר היום, אבל החלטתי הפעם להשאיר את הפוסט הזה נקי ולא לערבב דברים שלא קשורים, גם במחיר להשאיר את הפוסט קצר...

הערות טכניות:

א. יש בצד שמאל למעלה אפשרות להירשם ולקבל עידכון על כל פוסט חדש בבלוג, לחילופין אפשר לשלוח לי מייל ואוסיף לרשימת תפוצה הפרטית שלי

ב. במידה ואתם מגיבים פה, תירשמו את המייל האמיתי שלכם ותוכלו לקבל עידכון כשאני או מישהו אחר נגיב לתגובה

"Facts are meaningless. You could use facts to prove anything that's even remotely true"

דבר אחד זה כשאנשים שמדברים על נושאים שהם לא בקיאים בהם,

דבר אחר ומעצבן זה כשאנשים מנסים לתקן דרכם של אחרים בנושאים שהם לא בקיאים בהם...

ברשותכם אני כותב פה את מה שתכננתי לרשום שבוע שעבר אבל נדחה בגלל הפוסט על השריפה בכרמל,

יום לפני חנוכה, אני מגיע טיפה יותר מאוחר מאשר בדרך כלל, (וזה עדיין כמה דקות לפני תחילת התפילה)  ונאלץ להניח תפילין בזריזות ע"מ שהתפילה תתחיל בזמן (אני לוקח ברצינות את המושג טרחה דציבורא כחזן ולכן שלא להתעכב) כשסיימתי את תפקידי כשליח ציבור והלכתי למקום ע"מ לקפל תפילין, זרק לי בחיוך הגבאי שלמחר אני צריך להגיע מוקדם יותר ובזמן כי התפילה מתחילה יותר מוקדם בגלל חנוכה, עניתי לו בחיוך שזה בדיוק להיפך, בגלל שאני לא חזן בחנוכה אני יכול "להרוויח" עוד כמה דקות שינה (באיזור השעה 6 בבוקר זה בהחלט משהו רצוי...).

שמע זאת אחד המתפללים , שהוא גם במקרה היה הקאוצ'ר שלי בשבעה לענייני תפילה וגם סייע רבות בארגון (עיינו באחד הפוסטים בתחילת הבלוג), ומיהר להביע דעתו שאין דבר כזה וגם בחנוכה אני צריך להיות חזן, לפחות חלק מהתפילה, ובכלל שאני סתם מחפש תירוצים להשתמט...

עניתי לו בסבלנות שאני ממליץ לו לפתוח ספרי הלכה ולבדוק לפני שהוא קופץ עלי, הוא אמר שאין בעיה מבחינת ההלכה, אמרתי לו שיפתח בבקשה פניני הלכה של הרב מלמד ויראה מה כתוב, הוא ענה לי "אתה תלמיד של הרב מלמד??" (האמת שאני באמת בודק את פסיקותיו בהרבה דברים...) עניתי לו שזה לא קשור ושיבדוק את ההלכה....

הוא המשיך לטעון שאני מחפש לי קולות, ושבכלל אני לא תמיד מקיים 100% כל מה שצריך (שזה בכלל טענה משונה מאוד...)

אמרתי לו שאני לא רוצה להסתבך עם הפוסקים שכותבים שאסור לאבל להיות חזן שחרית בחנוכה, אבל זה לא עזר הרבה....

אני מניח שרוב קוראי הבלוג לא בקיאים בנושא ולא יודעים מי באמת צודק, אבל במשנה ברורה כתוב לגבי שחרית בחנוכה ואני מצטט "אין מתפלל לפני העמוד", הרב מלמד כותב שיש בזה מנהגים אבל העיקרי הוא שאבל לא עולה כשליח ציבור כלל בחנוכה (המהרי"ל כמדומני אפילו אוסר), ובספר "מעולם ועד עולם" שבמהלך השבעה הקפדנו ללכת אחרי פסיקותיו הוא כותב שיש נוהגים לעלות חזן עד הלל ויש שלא עולים בכלל. כל זה כמובן למנהג אשכנז (אצל עדות המזרח יכול להיות חזן גם בהלל).

במילים אחרות אם אני מסכם, אבל שלא רוצה לעלות כלל להיות שליח ציבור בחנוכה יש לו אילנות גבוהים להיתלות בהם, ולא ניתן לגעור בו בין אם החליט לעלות ובין אם החליט להימנע.

(* למחרת בבוקר כשבאתי להביא לו צילום של 3 המקורות ע"מ שיראה שאני מלא ממציא סתם הוא כבר התנצל ואמר שבאמת מדובר בטעות שלו)

מעבר לסיפור הנקודתי מה שחשוב לעניות דעתי זה שלפני שניגשים לגעור באנשים אחרים בענייני הלכה, כדאי טוב טוב לבדוק אם המעשה שהם עושים יש להם על מי שיסמכו, להבדיל באחד מימי החנוכה ניגש אלי אחד מהספרדים ושאל אותי בנימוס "יגיד נא לי כבודו מדוע אינו ניגש להיות שליח ציבור" עניתי לו שאצל האשכנזים חלק מהפוסקים שוללים זאת בימי החנוכה הוא קיבל את תשובתי ונגמר הסיפור. אני מניח אבל שזה גם קשור לסגנון אישי.

בימי השבעה דרך אגב זה היה יותר מעצבן, מגיעים מנחמים ורוצים להפיל עלינו כל מיני איסורים/עניינים הלכתיים שלא היו ולא נבראו, או שיש מקור למנהג מאוד מסוים והרחיבו אותו על משהו אחר, בשביל זה בדיוק רכשתי מבעוד מועד (שכבר היה ידוע המצב) ספר הלכות אבלות מקיף שנותן בדיוק את הדינים השונים בשפה פשוטה וברורה, כותב את עיקרי הדינים ובמקום שיש חילוק בין אשכנזים/ספרדים מציין את המנהג לכל עדה, במקום שיש כמה דעות בהלכה מציין את הדעות ומשאיל לאבל פתח להחליט מה לעשות ועדיין לדעת שיש לו על מי לסמוך...

אתן דוגמא קטנה, נוהגים לכסות מראות בבית האבל, הטעם העיקרי הוא שבבית האבל מתפללים ואסור להתפלל כנגד מראה (טעם נוסף שמופיע זה שהאבל לא יתייפה מול המראה),  בכל מקרה מדובר במנהג שקודם נהגו אותו ובדיעבד חיפשו לו כל מיני הסברים (עיינו במאמרו של הרב משה צוריאל בנושא), דיברתי עם חבר על מנהגים שונים והמצאות שונות והוא שאל אותי מה נעשה לגבי מרקעי הטלויזיה מבחינת לכסות אותם, אמרתי לו שאין הלכה ולכן אני לא הולך להחמיר על מנהג שבמקורו הוא בכלל לא קשור לאבלים אלא למקום תפילה (והטלויזיה לא פונה כלל למקום התפילה), ענה לי החבר (והוא צדק...) זה לא משנה מה אתה סובר יבואו כבר נשמות טובות ויכסו כל מה שנראה להם בלי לשאול אותך בכלל.... ואני חייב לצטט מאותו מאמר (שכותרתו: מנהגי אבלות שאינם ראויים) את אחת הפיסקאות מהסיכום:

"בדורנו אנו נוהגים הרבה מאד בהפרזה וכל המוסיף הנהגות של צער והפגנת שברון לב "הרי זה משובח". ומפני שכל אבל ואבל חושש פן הימנעותו ממנהג מסוים תתפרש בעיני האנשים הסובבים אותו, כאילו הוא מזלזל ח"ו בכבודו של המת, או איננו מצטער דיו, הרי הוא נאלץ לאמץ כל מנהג שהוא, ובניגוד גמור למאמר חז"ל שההלכה כמי שמיקל באבל (ושמא אמרו כך מחמת חשש זה גופא שהעלינו, כמ"ש "בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים אותו ובורחין" (כתובות ח: והוא מחמת שנלחצו לעשות רושם בעיני הצופים). ולכן הרמב"ם מסיים "אל יתקשה אדם על מתו יותר מדאי...שזהו מנהגו של עולם ("מי גבר יחיה ולא יראה המוות"?) והמצער את עצמו על מנהגו של עולם, הרי זה טפש. אלא כיצד יעשה? שלשה לבכי, שבעה להספד,שלשים לתספורת ולשאר החמשה דברים" (הל' אבל פ"יג ה"יא). חכמים הנהיגו הנהגה, ממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף. וטוב שחכמי הדור יתנו דעתם על תקנות שיש לתקן, מה מהמנהגים יש להשאיר ומה יש לרסן. עיקר עבודת האדם היא לעבוד את קונו. אסור שהאדם מנוהל ע"י התרגשותו. "הרשעים ברשות ליבם, הצדיקים ליבם ברשותם" (ב"ר ל"ד)"

(ההגשה אינה מופיע במקור)

אסכם בזה שבאמת במהלך השבעה נצמדתי לספר בבחינת אורים ותומים וכל מנהג/הלכה שלא היו רשומים בספר לא קיבלנו עלינו, וכשמישהו התעקש שיש הלכה כזאת ביקשתי ממנו שיביא לי מקור כתוב שחור על גבי לבן אחרת מבחינתי זה לא קיים, ואני חייב לציין שלא היה אפילו הלכה אחת שמישהו הצליח להוכיח לי שמחבר הספר שכח, דהיינו כל מה שלא היה כתוב בספר גם לא נמצא כתוב בספרי הלכה. במקרים מסוימים שהיה לי חשש שאולי המנהג/הלכה באמת קיימים ולא נכתבו/בוארו בספר התקשרתי לשאול רב (בעיקר הרב דב ליאור) והסתבר שמה שלא נכתב בספר גם הרב לא מכיר כהלכה/מנהג מחייב...

אני ממליץ בחום לאבלים טריים לבדוק את הלכות אבלות היטב ולא לקבל כל מנהג ש מאן דהו  טוען שיש, אני חושב שזה גם עוזר מבחינה נפשית אחרת אנשים מוצאים את עצמם כעלה נידף ברוח מפני כל מיני "פוסקים" מטעם עצמם....

אם תהיתם אגב מי אמר את המשפט באנגלית שבכותרת הפוסט? הומר ג'יי סימפסון כמובן...אני כפי העולה מפוסט זה מאמין להיפך כמובן....