הותר לפרסום*

This is the land of our forefathers, the Land of Israel, to which Abraham brought the idea of one God, where David set out to confront Goliath, and where Isaiah saw a vision of eternal peace.  No distortion of history can deny the four thousand year old bond, between the Jewish people and the Jewish land"

*אזהרה - פוסט ארוך לפניך*

 

חג שמח, לרגל יום העצמאות החלטתי דוקא לספר את קורותי בעצמאות שנה שעברה,

למי שלא היה בעניינים כשבוע לפני יום העצמאות שנה שעברה הייתי בחופשה בלונדון, ובדרך כלל בחופשות שלי אני רושם יומן מסע ושולח לערימת מכותבים. במקרה הזה מעולם לא שלחתי את יומן המסע של אותם ימי חופשה לא מתוכננים (מיד תבינו) בלונדון, אז החלטתי להעלות את הזיכרונות על הכתב בפוסט מיוחד לעצמאות, כמו כן ע"מ להפוך את הפוסט לחגיגי במיוחד ביקשתי מ2 חברים שליוו אותי מרחוק (מהארץ) באותם ימים להעלות על הכתב את הזיכרון מהצד שלהם, מצורף בהמשך. עד כאן ההקדמה.

 

חמישי בבוקר, מלון בלונדון (כ 5 ימים לפני יום עצמאות), היום האחרון לחופשה (בערב טיסה לארץ)

ליתר דיוק אי שם באמצע הבוקר אני מתעורר, ורואה מייל מיואל שיש איזה בלאגן עם טיסות ושאבדוק שהטיסה שלי יוצאת בזמן, אני חוזר לישון עוד קצת לא מבין לפני איזה ברדק אני הולך לעמוד בעוד כמה שעות.

 

בסופו של דבר אני מתעורר ובודק באינטרנט על מה המהומה, מסתבר שהר געש באיסלנד התפרץ ואפר וולקני שמילא את השמים משבית את המטוסים, יש חשש שהאפר יכנס להם למדחפים ויפיל את המטוסים, ולאור זה הוכרז עצר טיסות בלונדון וחלקים נרחבים באירופה.

 

בקיצור, בלאגן.

באינטרנט אומרים שכרגע כל הטיסות מקורקעות ולא ברור מתי יתחדשו, בשלב הזה אני מבין שיכול להיות שאני אצטרך את החדר לעוד לילה ויורד ללובי לבקש שישמרו לי אותו ללילה נוסף, הפקידה החביבה מבשרת לי שלצערה אין מקום, בבוקר היו כמה עשרות חדרים פנויים ועכשיו (11:30 בבוקר בערך שעון לונדון) כבר לא נשאר חדר פנוי..יותר מזה, מסתבר שבאותו בוקר עושים עבודות שיפוץ לצנרת של המים וגם אי אפשר להתקלח. אני מסביר לפקידה שאני לא יכול לטוס הלילה ואני חייב את החדר, ואני גם לא יכול לעזוב את המלון אם אין מקלחת תקינה...היא מסדרת לי אפשרות להתקלח במלון אחר לא רחוק ומודיעה לי שבצהריים אני צריך לעזוב את החדר ויהי מה.

 

בקיצור אין לי חדר ללילה, אין טיסה ואין מקלחת, ממש יום נהדר. אני מתחיל לחפש באינטרנט חדר ללילה ומגלה שמלאי החדרים קטן כל כמה דקות...לאור מחיר האינטרנט השערורייתי במלון שהייתי בו החלטתי לחפש מלון אחר נורמלי אבל עם אינטרנט חינם, מצאתי איזה מלון בכלל לא זול (אבל אינטרנט חינם)  והנחתי לתומי שאם החדר לא זול אז המלון כנראה שווה משהו, ובכל מקרה לאור הדחיפות לקחתי את מה שיש זמין....

 

עד שאני יוצא מהמלון אני מספיק לדבר עם יואל (ההוא מהמייל ממיקודם) והוא מציע לי לעשות את השבת בבית של סבתא שלו שגרה באיזור היהודי בלונדון (המלון שלי היה במרכז העיר), אני לא זוכר אם בשלב הזה כבר ידעתי שאני הולך לעשות שבת בלונדון או שזה היה רק אופצית מדף, אבל בכל מקרה שמחתי שיש לי תוכנית גיבוי לפחות לשבת.

 

אני מזמין מונית ביציאה מהמלון ואומר לנהג את הכתובת של המלון הבא, מסתבר שהוא לא שמע מעולם על המקום, זה לא סימן טוב....אני מגיע לשם ומסתבר שזה מעין בית דירות עם חדרים ענקיים (בגובה), משהו ברמה של אכסניית נוער. הם פשוט ניצלו את המצב והקפיצו מחירים....לפחות יש אינטרנט אלחוטי חינם.

מסתבר אגב שאם הייתי רוצה להישאר מעבר ללילה שם - אין מקום...

 

אני יסביר לרגע את החשיבות של האינטרנט, כל השיחות טלפון לארץ אני מבצע דרך הסים המקומי או דרך האינטרנט האלחוטי (יש הרבה מקומות עם קליטה סלולרית גרועה) ואני כל הזמן יושב ועוקב אחרי העדכונים על מצב הטיסות במחשב הנייד או בסלולארי.

 

שישי בבוקר (כ 4 ימים לפני יום העצמאות)

 

החדר כלל ארוחת בוקר, אז החלטתי ללכת ולאכול את הדבר היחידי שאני יודע שבטוח אפשר לאכול מבחינת כשרות - פירות (במשך החופשה קיבלתי לחדר מנות ארוזות וכשרות, אבל זה כבר לפוסט אחר), מסתבר שאין חדר אוכל ל"מלון" אלא הולכים לאיזה מעונות סטודנטים סמוך ואוכלים איתם שם בחדר אוכל, האמת שמצאתי את החוויה כמרעננת, לשבת לאכול קצת עם מקומיים צעירים ולא להיות מוקף בתיירים.

אפילו הספקתי לפתח קצת שיחה עם כמה מהמקומיים, סה"כ היו חברותיים.

 

מיותר לציין שמצב רוחי בשישי בבוקר היה על הפנים, תקוע בלונדון בלי יכולת לחזור לארץ וחושש לפספס את יום העצמאות (שלישי הקרוב) והכי גרוע זה חוסר הוודאות כמה זמן ימשך המצב, כאשר מבחינתי היעד זה עצמאות בארץ (חוף הים עם החבר'ה מהמחזור,לא פיספסתי אף שנה!).

 

שוב מדבר עם יואל לתיאומים וקבלת המלצות, מסתבר שצריך לנסוע לחנות לקנות בגדי שבת...חשבתי שאם אקנה חולצת שבת לבנה ומכנסיים שחורים אני מכוסה ואשתלב בבית כנסת, אבל יואל אמר שאפילו אם לא אוציא מילה מהפה (=מבטא ישראלי) ידעו שאני מהארץ, פשוט מעצם העובדה שאבוא לבית כנסת ללא חליפה...

ועוד משהו קטן, התבקשתי להגיע לסתבא שלו בזמן סביר לפני שבת ולא כמנהגי בקודש סמוך לכניסת שבת...

בכל מקרה מרק וספנסר שמחו לקבל אותי בברכה בחנות, והיה שם קטע מדהים, יש שם מישהי שכל תפקידה בחיים זה לנסות לעזור ללקוח לדעת איזה מידה של חולצה/מכנסיים הוא צריך לקחת בשביל למדוד ולעזור לו, כשהמוכרת שלחה אותי למדידה האישה הזאת הסתכלה עלי ורק ע"פ המבט שלה זרקה איזה מידה אני צריך ואכן כך היה, התרשמתי!.

 

אני חייב לציין שהיה מאוד מוזר להסתובב בכל החנויות ביום שישי, אין אווירת שבת...קשה לי להסביר את זה אבל בארץ ביום שישי בצהריים יש באויר איזה לחץ כזה שיודעים שעוד מעט נסגרות החנויות, וכולם ממהרים. שם זה היה ממש מוזר להסתובב בלי לחץ שישי בהצריים, ז"א בלי לחץ שלהם אני כבר הייתי לחוץ להספיק את הקניות (כולל חייט שיקצר את המכנסיים) ולהגיע לבית של סבתא של יואל....

 

התקבלתי בחביבות גדולה ע"י סבתא של יואל שם גם פגשתי את אביעד (חבר מהמחזור שפגשתי במקרה בשדה תעופה בדרך הלוך (הוא טס מטעם העבודה), ונפגשנו גם לארוחת צהריים או ערב בלונדון באחד הימים) שנתקע כמוני ושמח על ההזמנה לביתה של הסבתא.

 

הלכנו לבית כנסת קרוב, סה"כ היה נחמד למעט העובדה המוזרה שמתפללים שם ערבית הרבה לפני השקיעה...וכמובן מה שהיה חסר לי זה העלוני שבת שהם כבר חלק מהעונג שבת שלי..

 

בסעודת שבת חוץ מאיתנו היו עוד משפחה וחברים (לא זוכר בדיוק מי ואיך הוא קשור) והיו שם איזה זוג מבוגרים שגם "תפסו מחסה" אצל הסבתא של יואל (לא זוכר את הקשר שלהם) ואיפשהו באיזור הקידוש היתה בפיהם בשורת איוב, לא יהיו טיסות עד יום שלישי.

 

בשלב הזה אני עוצר ע"מ להבהיר משהו, עד כניסת שבת אני עוקב כל היום באינטרנט ובטלוויזיה אחרי כל פיסת אינפורמציה משודרת או מדווחת ע"מ לתפוס את המצב ועד מתי הוא ימשך (להזכירכם אין טיסות חזרה מלונדון ומחלקים נרחבים של אירופה), מצאתי את עצמי יושב מול טוויטר לקרוא עשרות ומאות ציוצים בתקווה לבדל של מידע חדש, ונכון לכניסת שבת אף אחד לא נתן תחזית קודרת כל כך רחוקה של חוסר טיסות עד יום שלישי.

 

נחזור לשישי בערב, זה היה אחד מרגעי השבירה מבחינתי, המשמעות היא הלך יום העצמאות ועוד להיות תקוע בחו"ל ביום כזה...זה כמו לנסוע לחגוג את הסדר במצריים....באותו רגע הבנתי למה לפעמים עדיף שלא לבשר בשורות רעות במהלך שבת.

בהמשך הערב חזרתי לעצמי ותוך כמה מנות מצאתי את עצמי בוויכוח סוער על חפותו של מלך הפופ וזוכה פרס גינס לתקליט הנמכר ביותר בהיסטוריה (יש לי עוד כמה סופרלטיבים אבל נשמור להזדמנות אחרת)  MJ שנפטר/נרצח לא הרבה זמן לפני זה, היו בשולחן כמה בנות צעירות שהפגינו בורות וציטטו מידע כוזב מצהובונים שהייתי צריך להפריח, האבא של אותם נערות (סוג של בנות דודה או משהו כזה? יואל תקן אותי אם אני טועה, אני לא טוב בקישורים משפחתיים) אמר לי שהרבה זמן לא ראה מישהו (הכוונה אלי) מדבר על נושא בלהט שכזה....

 

שבת בבוקר (כ 3 ימים לפני יום עצמאות)

 

שבת בבוקר הולכים לבית כנסת אחר, במהלך התפילה אני ואביעד מקבלים 3 הזמנות לסעודת שבת (אחת מהם היתה מהרב של הבית כנסת) סירבנו בנימוס והסברנו שכבר יש לנו מקום, סעודת שבת עשינו בבית אחר עם קרובי משפחה אחרים, שמה אמר הבעל הבית שהעוצר טיסות קצת מזעז אותם (היהודים בלונדון), עד אותו רגע הם חשבו שלא משנה מה קורה תוך 4 שעות טיסה הם בארץ, ועכשיו מסתבר שזה לא כזה פשוט. קטע מוזר אגב שחלק מהבשר הוגש קר, בהתחלה חשבתי שאולי היתה להם תקלה בפלטה או משהו ואז הגיע חלק אחר של הבשר והוא היה חם, אז שאלתי את מי ששאלתי והסתבר שפשוט ככה אוכלים אצלהם...

ראוי לציין שאחד מאותם קרובי משפחה שבגילי או אולי קצת יותר גדול תמך בי בנושא של MJ, לא זוכר איך הנושא עלה גם שם...

 

אין הרבה מה עוד לספר על שבת למעט שיחה בין מנחה לערבית בבית כנסת שעסקה במדינת ישראל ובראשית צמיחת גאולתנו, הרב שדיבר ניסה לתת סקירה של העמדות ובסופו של דבר שורה תחתונה לא נשאר מסר חיובי ומתחייב כלפי המדינה ומקומה בתהליך הגאולה, אני לא זוכר את הפרטים בדיוק מה הוא אמר אבל אני זוכר שהמתנתי לו לאחר השיחה בשביל להגיד לו כמה השגות שהיו לי על דבריו, לצערי מישהו אחר כבר תפס אותו  ולא הספקתי לנסות להזיז אותו קצת מעמדתו הפושרת.

 

מוצ"ש חוזרים לשגרת העדכונים, בחדשות מדברים שזה עשוי לקחת שבועות עד שיפתחו חזרה את השמים לטיסות, אני ביינתים מתחיל להסתכל במפות להבין בכלל איפה לונדון נמצאת באירופה ואיך אפשר להימלט חזרה לארץ...כידוע חוש ההתמצאות שלי הוא לא משהו ולא היה לי איפה לונדון בדיוק על המפה ואיך מגיעים ממנה לפריז, חשבתי לעצמי שבפעם הבאה שאני טס לחו"ל אני פותח כבר בארץ מפה ומכין תוכנית מילוט למקרה אסון, שלא אתפס לא מוכן שוב....

 

אני אסביר לרגע את המצב, בהתחלה היה אפשר לטוס מפריז הבעיה היתה להגיע לשם כשכל הרכבות עמוסות נוסעים ויותר מזה החשש שכל רגע עלולים לסגור גם שם את המרחב האווירי לאור התקדמות האפר הוולקני והרוחות שמזיזות אותו,בהמשך פריז אכן נסגרה לטיסות, ובכלל העניין העקרוני היה שאף אחד לא ידע בדיוק להגיד כמה זמן המצב ימשך וכל בריחה מלונדון למדינה אחרת הוא בגדר סיכון, כי עד שמגיעים לאותו מקום השדה תעופה שם יכול להסגר ונשארים קרחים מכאן ומכאן.

 

הגוף הממשלתי שאחראי על טיסות כינסו ישיבה על כמה שעות בערך להערכת מצב ושיחררו באתר שלהם הודעה בסגנון:  ב 4 / 6 שעות הקרובות לא יתאפשרו טיסות, עוד 6 שעות נבצע הערכה מחדש".

ככה מצאתי את עצמי מתעורר ב3 בבוקר בשביל לקרוא את העידכון האחרון ששוחרר ע"מ לדעת מה הסיכוי לחגוג עצמאות בארץ...

 

זה הזמן לספר על תפקידו של חיים בצוות, הוא באותה העת עבד בשירות לקוחות של אלעל והוא קיבל לקוח מיוחד לטיפול - אותי...כל הזמן אני בקשר טלפוני/סמס איתו איפה יש טיסות, מה הולך, מה אומרים, בקיצור משגע אותו (בנוסף ליואל לא במקום  :) ועוד רגע גם אביא את הצד שלו מהארץ.

 

רק בשביל שתבינו את האבסרוד, באחד הימים הגיע אלי מידע (כבר לא זוכר איך) שהמטבח של בריטיש איירוויז קיבלו הוראה להכין אוכל לקראת חידוש הטיסות, ועל זה בניתי כחדשות טובות שאספיק להגיע לעצמאות...

 

אבל הנה הבמה לזוית של חיים, ומכיוון שהפוסט גם ככה יצא מאוד מאוד ארוך אני יעצור את הסיפור בשלב הזה, ובמידה וזה אכן מעניין את החברים אמשיך בחמישי הקרוב את המשך הסיפור.

 

בס"ד

איסלנד שלי...

 

לפני שנה, כשעבדתי באלעל, קיבלנו ערב אחד הודעה מהמרכז שמבקש מכל מי שיכול שיגיע לתגבר את שרות הלקוחות מפני התפרצות הר הגעש באיסלנד.

 

בהתחלה הדבר היה אמור להיות ליום יומיים ומשהו בודד, כך גם נאמר לנו וללקוחות, רק מזיזים טיסות של אנשים מיום אחד למחרת בהנחה שיצליחו לעלות עליו והענן יתפזר.

 

עם הזמן המצב החמיר והמשיך לזמן ממושך ומעבר למצופה, הענן כיסה את רוב שדות התעופה באירופה והשאיר הרבה תיירים מכל רחבי אירופה בחיפושים אחר הדרך חזרה הביתה ואילו שדות תעופה עדיין פעילות. היו כאלה שנפתחו ונסגרו הלוך ושוב מה שגרם לכאוס אמיתי, אי וודאות מוחלטת ולחץ בכל מקום.

 

בין התיירים החביבים, היה את נדב שלנו שהיה באנגליה. למזלו קנה כרטיס באלעל מה שאיפשר לנו לדאוג לו ולתת לו מידע פנימי עד כמה שזה יעזור. הוא היה מתקשר או שולח הודעה ואני הייתי חוזר אליו לעדכון היומי.

 

הבעיה הגדולה היתה דווקא באנגליה שהערפל פשוט לא רצה לזוז משם. אולם נאמר אצלנו שהדברים זזים ולכן כל כמה זמן נאמר שהשדות בלונדון ייפתחו – כך גם העברתי לנדב. הסברתי לו שישנם אנשים שעוברים ממקום למקום כדי לתפוס טיסה אולם אני ממליץ לו להשאר במקום דובר אנגלית שמכיר ושבכל מקרה אמור להיפתח השדה מתישהו.

 

יחד עם נדב היה אביעד שהחליט לצאת בשלב כלשהו לכיוון צרפת/ספרד ולנסות את מזלו שם.

 

נדב החליט להשאר בינתיים באנגליה על אף הרצון להגיע לארץ ליום העצמאות – זה היה שבת ואמרנו שיחכה עד אחרי שבת כדי לפעול שלא יתקע במקום אחר לשבת. נדב לא שקט אפילו עד כניסת שבת והמשיך אחר חיפושים ועדכונים על מצבי השדות באירופה.

 

חשוב לציין שבמהלך כל השיחות שלי עם נדב וכן חיפושים אחר טיסות ראויות שנעשו גם כשלא הייתי במשמשרת אלא חברים שלי – סמסים בלתי פוסקים, המתנות אינסופיות וחיפושים מתמשגים אחר הטיסה המיוחלת ארצה, הרבה תודות ראוי לתת לאותם עלומי שם שעם כל הלחץ הקיים גם ככה, הסכימו לעזור ולקחת על עצמם את פרויקט נדב שלנו.

 

בסופו של דבר מצאנו לו טיסה באחד מהשדות בלונדון שהיה אמור להיפתח. הרצנו את נדב שלנו לשדה ובסוף – כפי שציינתי מקודם שיש מקומות שנפתחו ונסגרו – גם זה נדחה. אני זוכר איך נדב סיפר לי שהוא התאמץ כולו וגם נהג המונית לא כל כך הבין מה קורה ואז כשהגיעו לשדה התבאס.

 

בסוף נדב החליט שהיה נחמד באירופה אך חלאס ונטש את האי הבריטי לכיוון אירופה המערבית – צרפת (לאחר שדאגנו לכרטיסים כמובן והיה ידוע שהמקום יהיה פתוח). גם הרפתקה זו היתה רצופה מכשולים כבירים כי חלק מהרכבות לא פעלו כמו שצריך מרוב עומס וכן היה סיכון שלא יספיק לטיסה, קניית הכרטיסים היה סיוט וכמעט נתקע.

 

למזלנו בסופו של דבר נדב שב ארצה והגיע בשלום לאחר טלטלה מטורפת בארץ לא לו, דווקא בימים אלה שאנו חוגגים ימים הקשורים לארצנו הקדושה.

 

עד כאן חיים, האורח בפוסט. אם החברים שרדו עד פה ומעוניינים בהמשך זה הזמן להגיב בתגובות לפוסט/מייל/סמס/טלפון.