אתמול , יום שישי , היה אמור להיות מושלם כמו השאר .
אבל כמובן שלא היה כך
חטפתי קריז ,
חברים אחרים שלי חיששו במוצקין ויכולתי ללכת לשם , לקבל את הסטלה של החיים שלי ולשכוח מהשבוע הזוועתי הזה
אבל לא , בחרתי להישאר בכיכר כי הייתי צריכה לדבר איתו על "יחסינו לאן"
כמובן , שהרגשתי שאני לא יכולה להרגיש אפילו את החיבוק שלו , וכל הערב התחמקתי ממנו , מכולם האמת .
בשלב מסוים אחת החבורות באזור עברה לידנו , וכולם עם סיגריות , ואני מריירת בצד , מתפללת שמישהו יציע לי שחטה
החלטתי שאני אלך ברגל למוצקין , כי קווי הלילה מגיעים פעם בחצי שעה וממש לא היה לי זין לאוטובוס באופן כללי .
המעשנים הלכו , והחבורה שלי בכיכר הוציאה גיטרות והתחילו לשיר .
אמרתי שאני הולכת לרגע הצידה להתקשר לאבא , ואז דפקתי את הספרינט של החיים שלי
הצלחתי לרוץ את כל הטיילת עד שפשוט נפלתי על הרצפה , לא נפצעתי כלל אפילו לא שפשוף קל וטוב שכך .
קמתי , המשכתי לרוץ עד שנ*** תפס אותי ולא ידעתי איפה להתחיל בשביל להסביר את ההתנהגות המחורפנת לחלוטין שלי
כחצי שעה הוא ניסה להרגיע אותי , לגרום לי להפסיק לרעוד
ברגע זה נהרס לי כל הערב , נפל עליי הקריז הזה והכול נדפק שוב
חזרנו לכיכר , ול**** כל הזמן שאל מה קרה ושטויות כאלה ולא היה לי זין לאף אחד ורציתי פשוט לעוף משם
אז נ*** לקח אותי אליו הביתה , הביא לי טרנינג ונרדמתי אצלו לכשעה
החלטתי שאני לא יכולה להישאר אצלו , בכל זאת ביום ראשון בגרות אני צריכה ללמוד ונסעתי הביתה
כל הנסיעה אני מוציאה קליקים , ריח של סיגריות ואלכוהול מציף את האוטובוס
ואני באטרף
חזרתי הביתה , ההורים לא כועסים , יופי ! לפחות משהו לא השתבש בערב הזה
אני צריכה לתת עכשיו הרבה הסברים לחמישה אנשים , ונראלי שאני פשוט הולכת לסנן את כולם השבוע .
אה
ובניסיון "בריחה" השני שלי התעלפתי ונפלתי לתוך שיח . זה כאב , מאוד
אבל לאאאאא אני לא אשרט אפילו טיפה , סעמק עם הסווטשירט הזה
אפילו הרגליים שלי לא נפגעו
כלום
מאכזב
חח קמתי אחרי מספר שניות ופשוט המשכתי ללכת עד של**** תפס אותי
איזה אושר
שרודפים אחרייך
ובחיים לא יבינו למה אתה בורח
אפילו אני לא סגורה על זה
הרי אני אוהבת אותם כלכך
מה עובר עליי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: