הינה פרק 10 אחרי זמן רב((:
פרק 10
בפרקים הקודמים :
מנקודת מבט של השריף...
מג', היא כלואה אצלי.
רובין רוצה להציל אותה, מג' בכלא, רובין צריך להיכנס..
אבל איך? אולי יש מישהו שעובד איתו אצלי.. מי זה רק?
אני חייב תוכנית, הוא הציל את הנערה לו יש תוכניות, אני צריך להיות צעד אחד, אחד לפניו.
אבל מה התוכניות שלך רובין?
צעד אחד לפניו ואני מוביל...
אני חייב למקם שומרים במקומות אפלים יותר...שישרצו בכל מקום שאליו הולך רובין...שיעקבו אחריו ויגלו מהיכן וכיצד הוא מצליח להסתנן אל הטירה!
ואז המקום יהיה מוגן במעגל סגור בצלפים, וחיילים נאמנים וחזקים, אלו הטובים.
השומרים יהיו רק פיתיון.. פיתיון מת..
אני גאון... ובשביל להיות בטוח לגבי גאי אני לא יספר לכך לאף אחד.
נראה אם הוא עדיין נאמן לי...
~*~*~*~~*~*~*~~*~*~*~~*~*~*~~*~*~
מנקודת מבט של רובין...
אני חושש...
מעין הרגשה מוזרה עוטפת אותי ומדכאת אותי מאוד...
אני חושב שאני חושש למריאן או למג...
אחת מהשתיים נמצאת בסכנה...
מריאן נמצאת בסכנה תמידית...היא מרגלת בשבילי ומספרת לי על מאורעות שאירעו בלוקסלי ובנוטינגהם והכי חשוב: מגלה לי על תוכניותיו של השריף כך שאני תמיד מוכן ומזומן לכל דבר שיעשה...
בעזרתה אני תמיד צעד אחד לפניו ותמיד עם תוכנית ב' על כל מקרה.
אם השריף יגלה שהיא זו שעזרה לי כל הזמן הזה...הוא יתלה אותה...יענה אותה או...אני לא יכול לחשוב מה הוא עוד עשוי לעשות לה עם המוח המעוות שלו...
אני מקווה שהוא לא חושד...
לעומתה החשש למג הוא שתפסיק לעשות צרות...
כמו מגנט הצרות נדבקות אליה! וכמובן אני צריך לטפל בהכל...כחלק מתפקידי כפורע חוק מפורסם...
מה היא נוהגת לומר? "אני והמזל שלי"! אהה בדיוק...היא והמזל שלה ואני המזל שלי...
אני מקווה שהיא תשים לעצמה גבולות ותתחיל להתרגל וללמוד את דרכי ההישרדות שלנו...
מה שכן, כשתפסו אותה הייתי בטוח שהיא תספר לאנשיו של השריף, בניהם גאי על המחנה שלנו...הופתעתי שהיא לא עשתה זאת...
היא די מוזרה אבל בכיוון הטוב...ומאוד מצחיקה.
כשהיא קראה לשריף זקן הבנתי שהיא ממש יכולה לעזור לי לבייש ולהרגיז את השריף כחלק מתפקידי וכחלק מההנאה הקרוחה בו.
הרי זה כל הכיף...לבייש את השריף, להרגיז אותו ולגרום לו להתרגז ולשנוא אותי יותר...
~*~*~*~~*~*~*~~*~*~*~~*~
מנקודת מבט של מג...
אני שונאת חצים!!! הם חייבים לעוף לכל מקום ולא למטרה?!
היום הרגשתי ממש כמו טירונית בצבא!
איפה הם חושבים שאני ב"הישרדות"?
אז מה אם צריך לשרוד ביער הזה...איך קוראים לו? שרמוד? לא...שרווד! כן...
הם אומרים שהתפקיד שלהם הוא לגנוב מעשירים ולתת לעניים...טוב...אנחנו נחשבים עניים! מה עם קצת קרדיט על המעשים שלנו?
אריק חושב בדיוק כמוני...הוא חושב שמגיע לנו יותר על מה שאנחנו עושים ושבכל יום אנחנו מסכנים את חיינו יותר ויותר...
שון שיותר מסור לרובין חושב רק על נאמנותו או במקרה אחר על אוכל...
כל מילה שנייה שלו היא "עוף!!!".
בחיי...לאן שלכת אותי סמית'י?
אז קודם אני מתעוררת מאוחר בבוקר ואני מגלה שג'ון הגדול...(ממש גדול...ענק!) אכל לי את ארוחת הבוקר אז טאק באדיבותו נתן לי את פרוסת הלחם שלו...ואז רובין החליט שכולנו צריכים להתאמן ישר על הבוקר...
מי לעזאזל קם בבוקר ומתחיל לירות בעצים וסנאים? איזה אדם שפוי עושה את זה?...כנראה שאני...
"יופי את משתפרת...תמתחי את החץ והקשת חזק ותכווני למטרה..." אמר רובין שהחליט שאני זקוקה לאימונים נוספים בזמן שהשאר הלכו לחפש ולצוד ארוחת צהריים.
כיוונתי את החץ לעץ הכי קרוב שנראה בטווח עיני.
שחררתי אותו וזה עף ונפל בצילו של העץ.
נאנחתי בעצבנות.
"תראי ככה מתחילים! ככה כל אחד התחיל...ככה גם אני התחלתי..." הסביר רובין.
"אצלך זה בדם! כמה זמן לקח לך ללמוד לירות כל כך טוב?" מחיתי ושאלתי.
"כמה שנים טובות" אמר בפשטות.
"אני לא אשאר כאן מספיק זמן לכל השנים הטובות האלו..." אמרתי ומתחתי חץ נוסף בקשת.
"למה את כל כך בטוחה?" שאל רובין ונשאן על אחד העצים כשהוא מניח את הקשת לצידו עמוק באדמה.
"כי כשאני אמצא את סמית'י הוא יהיה חייב להחזיר אותי הביתה..." אמרתי ושחררתי את החץ. הוא נפל לרגליו של רובין שהתמתח להרים אותו ולהניח אותו בידי.
"מה אם הוא לא יחזיר אותך?" שאל בשתיקה.
"אז הוא לא יודע עם מי הוא התעסק..." מלמלתי.
רובין גלגל את עיניו וחייך מעיין חצי חיוך שידעתי שהיה ממיס את מריאן.
"אם הוא לא יחזיר אותך..." התחיל רובין לומר.
"את אני אשאר כאן ויהיה קוץ בתחת ושון המסכן יסבול עוד הרבה מהחצים האלה..." אמרתי מעוצבנת.
"זה לא מה שהתכוונתי להגיד אבל גם זה נכון..." אמר בחיוך משועשע.
שחצן...
"הכנתי לך משהו שיעזור לך באימונים..." אמר רובין.
"מה?" שאלתי.
הוא שלף מאחורי גבו קשת חדשה וגדולה וחבילת חצים משויפים וחדים.
הוא לא רציני נכון? זו התאבדות בשבילי...חצים אמיתיים...שון באמת יצטרך בית מחסה מפני.
"אני חושב שכל אחת שמתחיל ללמוד לירות זכאי לקשת וחצים אמיתיים...אבא שלי גם חשב כך...אני זוכר שבתור ילד רציתי להשתמש אך ורק בקשת הגדולה שלו...ירשתי אותה בסופו של דבר..." אמר רובין והצביע על הקשת שלו.
"אני לא חושבת שאני טובה כל כך בחץ וקשת..." מלמלתי.
"את מעדיפה חרב או נבוט כמו ג'ון?" שאל רובין כשהוא מרים גבה.
"חץ וקשת זה בסדר..." השבתי נבוכה.
הוא חייך והושיט לי את הקשת והחצים. נטלתי אותם מידו והבטתי בנקש החדש שלי.
"תודה..." מלמלתי.
"את יודעת...מריאן למדה לבדה להשתמש בחץ וקשת ואני חייב להודות שלפעמים הכישורים שלה יותר טובים משלי...אבל כמובן שאני הייתי ההשראה שלה..." אמר רובין בהשתחצנות.
שחצן! סנוב!
"אם כבר מדברים על מריאן...הנה היא מגיעה"
~*~*~*~~*~*~*~~*~*~*~~*~
מנקודת מבט של רובין...
בדיוק שמג הצביעה בידה על מריאן הרכובה על סוסה הלבן חשתי שמשהו לא קשורה...
"מריאן?" קראתי.
הבחנתי בשולי שמלתה קרועים ובפניה המלוכלכות.
"מה קרה?!" שאלתי מזועזע ועזרתי לה לרדת מהסוס.
הוא התנשפה מעט ואחזה בזרועותיי.
אחזתי במותנייה כדי להשיב לה את שיווי המשקל.
"מריאן למה את נראית ככה?" שאלתי מבולבל ומתוח.
"הו זה סתם...הייתה לי בעיה עם חילוקי המזון היום בלוקסלי...כמעט זיהו אותי אבל זה לא מה שחשוב..." היא הסבירה מתנשפת.
"רובין מה שחשוב הוא שהשריף ביקש את כוחותיו של הנסיך ג'ון!" אמרה מריאן.
עיני נפערו באימה. הבטתי בה ואז במג שנראתה מבולבלת מאוד.
"רובין!!!" שמעתי את קולם של טאק, ג'ון, שון, אריק וליאו צורחים.
מה ליאו עושה כאן?
הבטתי אל היער.
הם רצו אלי במהרה.
"רובין!" ליאו צעק.
"מה קרה?!" שאלתי מתוח.
"רובין חייליו של הנסיך ג'ון בדרך לנוטינגהם!"
~*~*~*~~*~*~*~~*~*~*~~*~~*~*~*~~*~*~*~~*~*~*~~*~
הפרקים הבאים יהיו הרוכים יותר, מעניניים יותר ושווום הרבה יותר!!(:
אני ודור עכשיו התחלנו למצוא לנו זמן פנוי (אנחנו כיתה ט' ויש לנו מערכת עמוסה לתחילת בגרויות אז סליחה..) אז במידה ואנחנו לא העלינו פרק יש לנו בעית זמן...\\=
אז היום אנחנו נכתוב איזה (ננסה) כמה פרקים ונתחיל להעלות אותם ((:
ומכולם בו התאהבתי התחלתי לכתוב אותו!! ^^
אוהבות בר ודור (((=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבות - Robin Hood