איך החיים גילגלו אותי לפתוח בלוג זה בטח יעסיק אותי שנים אחרי זה...אולי צורך לרשום
לספר
לפרוק
כמו כל אדם הגיוני..
למה דווקא עכשיו?
לא יודעת להסביר
נמאס לי משיגרה
נמאס לי מהפתעות
רוצה לעבוד על הכתיבה שלי
אחרי הכל, כל הספרים שאני קוראת זה דיי מטופש אם אני לא אתחיל להשחיז את כישוריי בכתיבה
בטח אני גם אשמח לקרוא פה שאני אתבגר
"איזה ילדה הייתי..הלוואי שזה מה שהיה מה שמטריד אותי עכשיו" זה בטוח מה שאני אחשוב עוד 10 שנים מעכשיו
אבל אני חייבת להתמיד חייבת
לא כמו כל דבר שאני מתחילה בחיים.
פשוט חייבת להתמיד.
ולמען האמת אני שמחה שפתחתי בלוג בזמן שלאף אחת מהחברות שלי כבר אין..[כי זה לא הגיל..זה כבר לא לעניין...אין זמן וכדו']
ככה אני יודעת שפתחתי נטו לעצמי ולהתבטאות שלי
ולא בשביל לדבר על זה אחרי זה בבית ספר בהפסקת אוכל.
בית ספר איזה ישן..לא יאומן פשוט
אין אני מתפזרת יותר מדי.
זה נושא לפעם אחרת.פשוט רציתי לעשות פתיחה רשמית
כמה אופייני
ולהבהיר לעצמי מטרה...
אין אני מתפזרת יותר מדי!
מזל שהשם חלי תפוס בכינוי..כי ממש מתאים לי מתלבטת.
אז עד לפוסט הבא...
:)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
