תמיד הימים שנקח בהם חופש [במקרה שלי מהצבא]
יעירו אותנו עם טלפונים ללא הפסקה מוקדם בבוקר
אפילו יותר מוקדם ממה שבאמת הייתי אמורה לקום בדרך כלל.
אני מתחילה להתרגל מהר מדי לשיגרה של לישון ב4
לקום ב11 ולשבת במיטה לראות טלויזיה במשך היום
ורק לקראת הערב לצאת לשתות משהו באיזה פאב
או לקנות בירה מקיוסק
למה הצעירים של היום לא מסתפקים בחלב ועוגיות?
מתגעגעת לתמימות של פעם...
אני חושבת שאני מתחרטת שעברתי בסיס
פעם לא הייתה לי עבודה
הייתי קמה מאוחר
ולא סוגרת שבתות על ימין ועל שמאל
אבל הייתי חייבת להיות כזאת שוקיסטית
ישר טופס 55
והגעתי למקום של עבודה
שבתות
לילה בבסיס
ושוב, המון עבודה
מה שכן, שיגרה שהיא ריקה מתוכן
מכניסה צבע אפור לחיים
כשלא עושים כלום בין אם זה לראות טלויזיה כל היום או לאכול ארטיקים כל היום,נכנסים לדיכאון.
אני בבית מיום רביעי והיום יום שני.
שבוע מספיק כדי להכנס לדאון
להרהר במה בכלל אני עושה בחיים
מה אני עושה עם עצמי,כזאת עצלנית שחושבת שהעולם בכף ידה
להזכר באקס
וכמה טוב היה לנו יחד
ואיך בא לי מישהו טוב בחיים שלי
שירים אותי למקומות הורודים האלה שיש רק כשיש אהבה בחיים.
שבוע יותר מדי אם תשאלו אותי.
שבוע שממש הייתי צריכה אותו.
יכול להיות שאני לא כלכך מתחרטת שעברתי בסיס שחושבים על זה
במקום לשקוע, אני עובדת.
"העבודה משחררת"
אני חייבת לעבוד עם עצמי על הקטע הנפשי.
בא"פ לכיש 2010 (הבסיס הקודם שלי)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
