האביר שלי....
ירכב על הסוס ולא בהכרח לבן...
יגדל פרחים
ויאלף סוסים
עם עיני דבש כובשות
וחיוך תמים שעולה מדי פעם עם גומה בישנית
שכל שעה בודק שהכל בסדר
וכל לילה מתקשר מאוחר כדי לנגן לי סרנדה
ועם הקול שלו
כל פעם מחדש
יזכיר לי מה זו אהבה.
שיפתח לי את הדלת במסעדה
ויזיז את הכיסא כדי שאשב
שיקח לי את היד ברחוב
כדי שיראו שאנחנו זוג
ושקשה לי, יחבק ויעטוף
ושעצוב לי, יתמוך בי
ירגיע אותי.
ולא ישאיר אותי לבד.
ובעיקר שכל לילה לפני השינה,
תמיד ילווה אותי בהודעה מדהימה
שתגרום לי להרדם עם החלומות הכי ורודים
ועם טלפון מעיר בבוקר
עם האיחולים הכי מרגשים
שיהפכו כל יום, רגיל ושיגרתי
למשהו ששווה בשבילו לעבור את כל הקשיים בחיים.
"מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים,היה עוד משהו פשוט, מתגעגע."
אולי כי אתה חסר לי
אולי כי אתה הבן אדם הכי מדהים שהכרתי
אולי כי למרות הכל
למרות שאני לא זוכרת דברים שליליים בך
אני עדיין אוהבת אותך..
או לפחות את מה שגרמת לי להרגיש
את איך שהתנהגת אליי
כמו ששום בחור לפניך לא התנהג
אבל משהו תמיד ישאר לי בראש,
שלמרות כל הקסם
משום מה לא הצלחת לעשות לי טוב.....
נראה לי שפשוט הייתי ילדה קטנה
ולא מוכנה
להכיל כלכך הרבה טוב במכה..
לפחות לא אחרי קשר שהותיר בי צלקות....
"האהבה הישנה,זו שברחה לי...מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע"
מתניה פחימה...לא יודעת איך ויתרתי עלייך
אבל אני מקווה שיצא לי להכיר בחור מדהים כמוך
ובחיים לא לוותר עליו..לא כמו שהיה בנינו.
אהבה מדהימה שכזו,לא פוגשים בכל יום.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
