החיים

כל מי שלומד אזרחות יצא לו להיפגש אם הזכות הזאת 

זכות טבעית של אדם מעצם היותו אדם 

הזכות למחשבה הנחללת כחירות, נלמדת כזכות היחידה שאי אפשר להגבילה בשום אמצעי.

אבל האם הזכות הזאת, זכות המחשבה שלנו, האם היא באמת לא מוגבלת?

האם באמת שום דבר לא עוצר אותנו?

אני חושבת שזאת הזכות הראשונה שניפגעת, אולי לא במכוון ואולי גם אין דרך למנוע את ההגבלה הזאת- אבל הזכות שלנו לחשוב מוגבלת מהרגע שאנחנו נולדים.

אנחנו חושבים בשפה בה ההורים שלנו מדברים- בשפה שלנו יש מספר מוגבל של מילים ויש הגדרות לדברים מסויימים, יש צורה למשפט ויש דרך להגיד דברים. מהתחלה מכניסים אותנו לתבניות מסויימות וכבר אז המחשבה שלנו נכנסת לנתיב מוזר שנראה נורא גדול ואין סופי ואנחנו אפילו לא מטילים בו ספק הוא האמת היחידה שיש לנו מהרגע שאנחנו נולדים, השפה שלנו היא סוג של אקסיומה.

מהרגע שאנחנו יכולים לנוע בעצמינו אנחנו מחפשים- מחפשים דברים שאנחנו עוד לא יודעים רוצים ללמוד לגלות ולדעת. המבוגרים שסביבנו מראים לנו את הדברים שלדעתם אנחנו צריכים לראות- אם זה טליוזיה, מחשב, חק הטבע, אנשים, אוכל וכל דבר אחר שהם רוצים בכל תחומי החיים.

אנחנו גדלים בתוך בית מסויים המקרין מציאות מסויימת, אם זה כבוד לאחר, גזענות, אלימות, מנהגים מוזרים, דעות פוליטיות, צורת לבוש, צורת הליכה, צורת דיבור וביטוי, כסף והערכה אליו ואני מניחה שיש עוד אלפי דברים קטנטנים שניראים כלכך שוליים לנו עכשיו אבל בעצם הם כל מי שאנחנו. הם מי שהיו שם כשגדלנו והם מי שהחליטו איך אנחנו היום.

אז עכשיו שאתה כבר גדול ורואה את העולם יש לך שתי אפרויות לראות את העולם כמו שארו לך אותו או ללכת בדרך שהיא לא של הבית שלך אבל גם היא הייתה בסביבה. לדוגמא: גדלתי בבית מסורתי ימני לא קיצוני אבל ימני והיום אני שומלאנית לא קיצונית ואני ממש לא מאמינה באלוהים. אז כן גדלתי לתוך הדברים האלה ובהתחלה האמנתי בהם אבל נחספתי לדברים במהלך הילדות שלי שהטילו ספק במה שההורים שלי לימדו אותי והריחובי את האפשרות לי לראות ולחשוב ובחרתי מה שלי נראה נכון.

החסיפה הזאת יכולה להיות דרך כל כך הרבה דברים בית ספר-לא בהדברים שלומדים בכיתה לא המקצועות בגרות דברים שהם קצת מעבר, הבית של החברה הכי טובה שלך,המורה שלך, תנועות נוער או המדריך האהוב עליך, עיתונות, טליוזיה, אינטרנט, המצב הפוליטי במדניה, המקום בו אתה גר, המקומות שאתה רואה, שיחות עם אנשים ובעצם כל דבר שאתה נחסף אליו בלי כוונה.

אנחנו חושבים רק לפי מה שאנחנו רואים ומה שאנחנו חווים ומה שאנחנו יודעים ומה שהסובבים אותנו מגלים לנו. וזה משגע אותי ! לחשוב שבחיים! בחיים לא משנה מה נעשה לא נצליח לתפוס משהו כדבר שלם אנחנו נראה רק חלק אחד התוך משהו כל כך גדול. אנחנו מאמינים במשהו בכל ליבנו ויכול להיות שמעבר לכביש או בשכונה ליד, בעיר אחרת, במדינה אחרת, ביבשה אחרת יש משהו שמכיח בידיוק ההפף ואנחנו לעולם לא נידע את זה כי.. כי אנחנו פשוט לא מסוגלים.. המציאות שלנו מגבילה אותנו. מטריף אותי לחשוב שכל הערכים שאני מאמינה בהם בכלל שיקריים אבל אני לא מסוגלת לדעת את זה כי אין לי את האפשרות לראות את כל המכלל.

כנראה שעצם העובדה שאני מסוגלת להבין או לחשוב על זה שאנחנו מוגבלים בצורה כזאת או אחרת מראה על התקדמות כלשהיא לאנשהו לא ?

אני כנראה אצטרך להסתפק בזה.

במה שאני רואה ומה שאני שומעת ומה שאני בוחרת להאמין לפי זה ואנסה לשכנע אנשים שלא ראו את אותם דברים באמונה הזאת.

אוף מחשבות מעצבנות !

-אדי-