החיים

הפוסט הזה לא הולך להיות על גלעד שליט או על השיחרורו שלו.. לא באופן ישיר לפחות

יום יבוא ואני יכתוב את דעתי על העניין הזה וכנראה שהוא יקומם הרבה מאוד אנשים. אבל היום זה לא יקרה

היום אני רוצה להראות לכם כמה צהובים וכמה רדודים אנחנו.

כל מי שפתח עיתון, ראה טליוזיה, שמע רדיו או אפילו נכנס לאתרי אינטרנט כנראה שמע על העניין הזה של הצינוק המדומה.

למי שלא: הצינוק הוא חדר קטן וחשוך שמתועד במצלמה. סלבריטיים נכנסים אליו למשך שעה כדי להראות שהם תומכים(?) במשהו שאני לא סגורה מה הוא.

הרצון לשחרר את גלעד?

ההבנה שהוא סובל?

הרצון לפירסום נוסף?

לא יודעת. אבל כשאני שמעתי על זה חשבתי לעצמי "כמה נמוך אנחנו מסוגלים לרדת?"

להכניס אנשים לחדר קטן וחשוך למשך שעה לא יגרום להם לחוש צער או יגון או כאב או סבל ברמה מספיק גבוה, אני לא בטוחה אפילו שאנחנו רוצים שזה מה שיקרה. הם אפילו לא יתקרבו למה שאמא של גלעד מרגישה. אבל זה פחות העניין

עצם העובדה שנותנים לדבר כל כך מגוחך לקום מזעזע אותי.

זה מתן לגיטימציה להפוך את הנושא הכל כך חשוב הזה למשהו קטן ולא חשוב, למשהו שהוא לא בסדר גודל שלו. זה הופך את השבי של גלעד למינורי וחלש. ולא צריך להיות מקום לזה בשום מצב בעולם!!! למרות חופש הביטוי וכל השטיות האלה שדרך אגב אני מאוד תומכת בהם.

הכנסת סליברטיים לתוך חדר קטן וחשוך לא תעשה שום דבר חוץ מגימוד הסבל של גלעד!!!

אתמול בבוקר שמעתי רדיו ואחד האנשים שהתראינו בנושא אמר שהדבר הזה פותח לגיטימציה תקשורתית לדברים קיצוניים. הוא נתן דוגמא די מפגרת לדעתי אבל היא ממחישה בצורה די טובה את המקום שהדבר הזה מוביל אליו. הוא אמר שבאותה מידה של הצינוק המדומה הזה מישהו יכול לקבור מישהו בחיים במשך שעה בשביל להזדהות עם כל חללי מלחמות ישראל. מה שנראה אבסורדי נכון? אז למה נותנים לגיטימציה למשהו שהופך את השבי של גלעד למשהו שולי שיכול להביא עוד קצת רייטינג עוד קצת פריים טיים עוד קצת כסף

אוף זה כלכך מקומם אותי שאני לא מצליחה לנסח את עצמי טוב מספיק ולהעביר לכם כמה אני מזועזעת מהעניין הזה.. 

העניין הזה רק מראה כמה החברה הישראלית שיטחית ורדודה...

מקווה שאנשים יתעוררו לראות מה שקורה סביבם 

שבוע טוב

-אדי-