מסתכלת על תמונות מהעבר.
אפילו מתחילת שנה שעברה.
ואני פשוט בוכה.
בוכה על כמה שהיינו טובים
על כמה שהיינו תמימים
אפילו שהיינו רק בתחילת י',
כמה עברנו מאז
כמה עבר.
כמה השתננו
כמה השתנתי אני בפרט.
אומרים לי כל הזמן,
שהייתי לגמרה אחרת.
שונה , מבויישת.
והיום. אני סתם אחרת.
בכל המובנים. פשוט לא חשבתי שזה מה שיקרה.
בוכה. עדין.
לא יודעת מה אני , מי , מה אני רוצה.
שוקעת שוב בתוך עצמי, לא נותנת לי להפתחת, לא נותנת להיפגע.
עריכה:
צריכה מישהו זר לשחנ"ש [שיחת נפש] של חצות הלילה.
המעוניין, נא ליצור קשר בהודעה\שיוסיף את המסן שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מיאו. 3: