אני באמת מבינה מה היא מוצאת, הוא באמת חביב מאוד.
והיא באמת לא מבינה שאני כועסת. היא פשוט לא מבינה את זה.
למען הפרוטוקול. הוא כל כך לא אוהב בנות, וכך גם היא.
ליתר דיוק יש לשניהם קראש על אותו אחד.
הוא בנאדם באמת נחמד, ובאמת שכיף לדבר איתו.
אבל אני ממש רוצה אותה בתור חברה שוב, ואני לא יודעת למה זה עשה לי ממש רע לראות אותם מתקרבים ביחד.
כמעט בכיתי. מכל שיר על אהבה, או סתם על שקרים של חברה, היו לי דמעות בעיניים.
יכולתי לבכות בשניה. אבל שמרתי את זה על הגבול. לא רציתי למשוך תשומת לב מיותרת.
היא מתוקה, וכך גם הוא.
וזה לא יסתיים . לא פה.
אני אדבר איתה. אולי לא אגיד לה הכל. אבל אני רוצה לדעת מה היא חושבת שהיא יודעת על מה שאני חושבת (מסובך אבל לא כל כך..)
אני רוצה לדעת מה היא כבר יודעת עליי. וכמה החברותה זו תצליח.
אני באמת רוצה שזה ימשיך.