זה מצחיק, שדווקא כשאני צריכה את האנשים שעושים לי טוב,
כולם
לא פה.
כולם עסוקים ולא יכולים
ואני עוד שניה בוכה,
וקשה לי לשמור
אני חייבת לשחרר לחצים
חייבת לדבר עם חברים.
ואני כל הזמן שומרת מלהגיד הכל
מלהתמרמר
כי אני כבר 'חופרת'
ואני יוצאת כל כך אנוכית
שאני לא מקשיבה למה שאומרים לי,
רק בוכה על כמה שרע, וכמה שקשה
אפילו אם כמעט לא.
אני טיפשה.
אבל כמו שהחבר הכי טוב אמר לי 'כל אחד, והבעיה שלו, היא הכי חשובה כרגע, לא משנה , גדולה כקטנה.'
ואין קנה מידה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מיאו. 3: