לא יודעת אפעם מה להגיד
לא יודעת מה לייעץ
כדי שתשארי שלי תמיד
אני רוצה להיות טובה אליך
ולעזור לך כשאת בוכה
לא טובה במערכת יחסים
ולפעמים אני רוצה לקחת עליי את האשמה כי בכל מפגש את בוכה
אני באמת שלא יודעת כמה מאמצים היית צריכה לעבור וכמה תכנונים כדי להיות פה
אבל במאת כאב לי כשראיתי אותך בוכה על הספה
והיא, מלפטפת לך את הראש בחיבה. היא באמת החברה הכי טובה שלך
שיודעת מתי לחבק ומתי לעזוב ואיך לדבר ואיך לעזור.
אני כנראה לא ככה, כל שיחה שלנו מגיעה למבט אל השמיים בפליאה,
ושתיקה מביכה
שמסגירה לשתינו את הבושה
ומה שמצחיק הוא, שאני כבר עברתי את זה מזמן, ורק המחשבות הולכות אחורה כדי להיזכר ולא לתת לך לעבור מראשי
דיי, כמה זמן אני אוכל להיתקע על אותו לילה מסכן? שפרצת את מחסומייך אליי? וזה אפילו לא היה מאהבה
זה היה רגע נכון, שבו התחברנו שתינו קצת יותר מסתם חברות.
וכשזה נגמר רציתי שזה בכלל לא קרה,
זה לא שלא חלמתי על זה , כן? זה לא שלא רציתי את זה, כן?
אבל ידעתי שהחברות לא תחזור למה שהייתה
וצדקתי
עליי אני לוקחת את האשמה
שמלחתחילה לא הקשבתי לך
ולא אמרתי את הכל בפתיחות
וזה מנע ממני,
מנע להמשיך את החברות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מיאו. 3: