נוצר מצב היום
שפשוט התנהגתי ממש מגעיל , פשוט אמרתי מה שרציתי, מה שישאיר אותה פעורת פה.
ולא תהיה לה תגובה. נמאס לי מהטיעונים שלה, שתמיד מורידים את שלי לטימיון.
קצת נמאס. אז פשוט אמרתי 'אז תלכי', והיה בזה משהו מעליב.
היא יצאה וסגרה אחריה את הדלת.. נשארתי עוד כמה דקות לשבת לבד כדי שלא יצא שאמרתי סתם.
אז יצאתי וראיתי אותה בחוץ.. חלפתי על פניה, זרקתי 'ביי'
היא אמרה משהו על זה שאם היא לא מספיק בשביל שאני אדבר איתה על דברים..
רציתי להגיד.. יכולתי להתחיל את השיחה של החיים באותו הרגע, אבל עצרתי אותי.
בדרך חשבתי על מה יכולתי להגיד, ומה היה יוצא ממש כמו שאני מתכוונת. רק חבל שלא באמת קרה.
רציתי להגיד לה שזה לא שהיא לא מספיק, זה פשוט נראה שלא אכפת לה יותר.
רק אם אני אבוא פעם ב..ואשים לזה כותרת נחרצת ומעניינת של 'היא זרקה אותי' אפילו אם מדובר במורה הפרטית שתפסיק ללמד.
היא לא באמת תתעניין.
אם אני לא אשלח לה SMS, דיכאוני וחסר שקט. היא לא תשאל אז מה קורה עם..ועם...ועם..
אז הלכתי משם.
הפניתי גבי, הסתכלתי לאחור בעוד מבט מאוכזב.
היא הסתכלה וחייכה,
אני לא יודעת מה היא חשבה, או מה היא הבינה.
אבל לצעוק עליה כבר הייתי צריכה.
והיא שוב פלטה באמצא מריבה שטותית, מול כולם.
'אז מה.. כשאנחנו לבד את נחמדה אלי, כשאנחנו עם אנשים את רעה..'
והכל היה בציניות גמורה, ולא עניתי במבוכה. התנהגתי כמו טיפשה והלכנו 'מכות' של ילדות קטנות.
מהפליטות פה האלו אני יכולה להסיק שמשהו בהתנהגות שלי מפריע לה. אבל מה אני אעשה שאני לא שולטת ביחס שלי?
אני נורא קנאית אליה. קנאית לחברים שלי באופן כללי.
אני שמה לב שכשאנחנו בחבורה אני קוטלת את המילה שלה, ולפעמים אפילו לא נכנסת לאותה שיחה, או לאותה קבוצה. אבל אני לא יכולה.. לא מצליחה לשלוט לגמרה בתגובה.
יומן אישי.
היום נכנסתי לחזרה של המקהלה.
זה כמו מעין פטיש כזה.
אעה.
לילה ♥
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מיאו. 3: