נבואות הזימה שלי מזמזמות רק עליך.

איזה כלורופורם הורמונלי אתה משגר לְחִכִּי בכל לפנות-בוקר כשאנו מחכים שהואן הלבן המפחיד, זה שננהג באטיות בידי גבר פרוק-שינה, יעבור ויסע הלאה - יותיר את שנינו להתפחם במדורת הפִּיּוֹת כשרק עטלפי הפירות מקרקשים מחוץ למאזדה? 

+

העיניים שלך משנות צבען, מחום לירוק לאפור, תלוי באור. פניך אינן משתנות. זו רק אני המנווטת בהם כב-terra nova שמוצאת כל פעם מאורע טופוגרפי חדש לחקור. צלקת בהירה ודקה לאלכסונו של המצח אה-לה פוטר. רווח בין השיניים הקדמיות. יש לו זין גדול? שאלה אותי חנה, יממה לאחר שהבחינה בנו הלומי ערק בקזינו סאן רמו. חנה עוד חיכתה לתשובה תוך שהכינה לעצמה קפה בחדר מועדון הסטודנטים בקומה השלישית של הפקולטה. אך אני רק שתקתי לה, פשיטא, מחוסר הכרת העובדות הבלתי-מתפשטות.  

ויש לי סמוב אופרייטור חדש, פרקתי מקלדת למיכאל, שחלק עמי בספטמבר את ספתו הצנועה בפריז אחרי שהלעיט את קיבתי הריקה בפרלינים עתירי יורו של ה-maison du chocolait וביין לבן. פרקתי כאילו שזה מה שיעזור לי להתמודד עם העוּבְדּוֹת הזרות, המבליחות מולי בפניהן החמודים והמפחידים הבוהים בי מן העבר כמו שפני יערות. פרקתי ולא חכיתי ליום כיפורים כדי לספור את חטאיי ומצוותי בשני טורי פוליו סדורים: 1. על כל אלה רוקנתי תיבות בכייה ו-2. עם כל אלה לא החלפתי מיצי רבייה. מיכאל מככב בשני טורים, וכמו קרא את מעשיי הדידקטיים מבעד למסך, כתב: בחיי; פרטי נמקי הסבירי. 

אבל אם אנמק יהיה לי נמק.

במקום זאת, אני טובלת בספק המציאות באדיקות, מהופנטת מכימיה שאיני יודעת לפרקה לנוסחא מתימטית מאוזנת.