לפני שאשים לב, שנה ב׳ בשנקר נגמרת.

השנה הזו הייתה טובה משמעותית משנה א׳ הצעירה. יש שיט מדי פעם כמובן, אבל כבר יש לי יותר פרופורציה. שנה שעברה הייתי נבהלת מכל דבר קטנטן. השנה שפחתכם משתדלת להיות קול, וקול מבפנים, על באמת.

שבוע שעבר היה מגניב במיוחד.

ברגע האחרון הצלחתי להכנס לסדנה של ג׳וליאן אוליבר שעושה אמנות מדיה חדשה. הסדנה הייתה שלושה ימים מלאים במחלקה להנדסת תוכנה, וואחד שינוי אווירה... ביום הראשון היינו עשרים אנשים, אבל בגלל שכל הזמן היה צריך לכתוב שורות קוד, ביום השני כבר נשארו רק אחד עשר :p אין לי שום נסיון בתכנות, אלא אם כן html נחשב (לא), אבל את הבסיס התאורטי של מה שהוא לימד ידעתי מהצבא אז הייתי רגועה, וכל מה שלא ידעתי שאלתי. בהתחלה ישבתי ליד ג׳וליאן הזה, ניוזילנדי חביב שאומר הרבה bloody, ואחר כך כבר התחברתי לכמה בחורים שלומדים בהנדסה אז יש להם קצת יותר נסיון והיגיון של תכנות.

עם אחד מהם שעשה לי עיניים ביום הראשון זה התפתח לעזרה נמרצת ביום השני ולפלרטוט של ממש ביום השלישי, ובקטע מביך לא ידעתי מה לעשות, או מה אני עושה לא בסדר, או אם זה בכלל בסדר-לא בסדר. בת חווה לא הולכת עם שלט של ״taken״ על עצמה מצד אחד, מצד שני זה הרגיש שזה צריך להיעצר במקום די ברור, וכל פעם שהוא התקרב יותר מדי נרתעתי.

הסדנה הייתה ממש מגניבה ופתחה לי את הסינפסות למחשבות חדשות על אמנות שאני הולכת ליישם בפרויקט סמינר הקרוב. בכלל, אני בינתיים די מופתעת מכל הגישה שאימצתי בלימודים. הגעתי עם קלפים חזקים של רישום וצילום ובינתיים רישום אני בכלל לא לומדת, וצילום קל לי אבל גם משעמם. מסתבר שאני אוהבת וידאו, סאונד ופיסול/הצבה.

חוץ מזה היה שבוע שעבר את פסטיבל print screen לתרבות דיגיטלית במדיטק. הלכתי לשם ישר אחרי הסדנה בשנקר אחה״צ, לעוד סדנה, ואז לתערוכות. נשארתי עד לערב - בערב המורה שלי לסאונד, אקס ״נושאי המגבעת״, העלה באותו פסטיבל פרימיירה למופע סאונד חדש. אז הזמנתי את מר בחור שיצטרף אליי וישבנו ביחד באולם הרעוע הזה בחולון, שהכסאות בו רעדו בקיבינימאט, בחיי שחשבתי כבר שניפול אל מותנו שם ביחד. בסוף שרדנו, ואחרי המופע נסענו ליפו לאכול בשוק הפשפשים. הייתי קרועה מרעב, לא אכלתי מהבוקר, אז ישבנו על הבר באיטלקייה וחלקנו מרגריטה. הייתי שיכורה מעייפות, והביאו לנו לפני צ׳ייסר לימונצ׳לו שגם כן סייע לגליצ׳ים של המציאות מול עיניי. הסתכלתי על מר בחור שהיה עסוק בלזיין לי במוח בסוגיה פילוסופית שמסתבר שהעליתי, וחשבתי כמה הוא יפה וחתיך בעיניי, ואיזה כיף שהוא מזיין לי במוח בסוגיה פילוסופית שמסתבר שהעליתי, ושבכלל הוא לוקח את השטויות שלי נורא ברצינות, שאני יכולה ברצינות להזמין אותו לאיזה מופע סאונד אוונגרדי והוא יכול ברצינות להנות ממנו, שהוא נותן לי לאכול לבד את העגבניות החתוכות שמגישים עם המרגריטה אבל חולק אתי את הפיצה טנקס גודנס.

נסענו ליפו לאכול באוטו שלו אבל הגענו לחולון במכוניות נפרדות, אז הוא החזיר אותי לחולון ואחרי שהתנשקנו לילה-טוב בערך רבע נצח, הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא ילווה אותי באורות גבוהים בנסיעה או משהו ם: הייתי באמת עייפה, זה היה בערך 2 בלילה אחרי שקמתי כבר ב-6 כדי להספיק לשנקר בבוקר, אבל לא הרגשתי צורך לליווי כזה הדוק. אז הוא שחרר ובדק שאני חיה רק מאוחר יותר כשהגעתי הביתה. חמוד.

אנחנו אשכרה כבר 3 חודש ביחד.

פעם ראשונה שאני מרגישה משהו כזה. שהוא לא דפוק כמו קראש שנידון מראש לכישלון.

חופש מחר ויש כלכך הרבה פרויקטים שמבקשים לעבוד.