ותל הביב נראית לי פתאום חדשה כשאנחנו חורכים את מדרכותיה המטונפות ביחד. והשמיים המוארים מסינרגיה בין אויר מזוהם לבין גורדי השחקים המשתתפים באורגיית חשמל לעת לילה, קצת אחרי חצות, נסבלים פתאום. ואישונייך הרחבים כמו עדשות רפלקס בתוך עינייך המחליפות צבעים מירוק לאפור, תלוי באור, משכרים אותי יותר מכוס יין הבורדו הפירותי והחמצמץ שנוסע בדמי בהילוך שישי, כמעט ומשגר תאי פלזמה אל ערפילית הזיהום שמחוצה לכאן.

הלוואי שנשכב כבר...