אתמול בערב, כמה שעות אחרי שדיברנו ואמרתי לו שאני לא יכולה ואני עובדת בראשון
הוא שאל אותי אם אני עובדת במהלך השבוע, ואמרתי לו שכן, אז הוא שלח לי- אולי בכל זאת אני יוכל להחליף עם מישהי או משהו כזה ושיהיה ממש כיף, אמרתי שאני אבדוק ומקסימום נעשה משהו היום והוא רשם לי שאני אעדכן אותו.
היום בצהריים שלחתי לו שאני לא חושבת שזה יצא, כי בינתיים זה אותו מצב, אז הוא רשם לי שהוא אופטימי...
עכשיו, זה הכי מוזר לי בעולם מה ההתעקשות הזו.. כאילו מה המהירות? מה קרה..? מה יש לו פתאום... שבוע שלם דיברנו פעם אחת בטלפון ועוד פעם אחת הסתמסנו ועכשיו הוא כבר רוצה שאני יבוא אליו.. אני באמת לא מבינה מה הלחץ
לא יודעת.. אני עדיין חושבת על זה, מצד אחד בא לי, מצד שני, כל המהירות הזו, אני לא מבינה מאיפה זה נחת עליו פתאום, באמת שאני לא יודעת מאיפה זה בא... ואני לא יודעת עם כל העניין הזה יהיה נכון.. בכל זאת פתאום לבלות איתו יום שלם, לישון איתי, לקום איתו.. כאילו מה..?!?
לא יודעת..... זה מה זה מוזר לי, ממש
"הידיד", אין לי כוח אליו כבר, הוא משגע אותי שאני לא מדברת איתו וכל הזמן הוא מסמס ומתקשר (ממש מתקשר...) ואני לא יוזמת כלום. כאילו מה אני אמורה לעשות.. הוא עסוק בעניינים שלו, אנחנו כבר כמעט שנה בחצי קשר כזה, פעם נפגשים ואז כלום למשך חודש, מה נראה לו?? אבל זה כבר נהייה נוח, אני לא מחשבנת מי סימס מתי ואיפה הוא והכל.. אין את הקנאה הזו... אולי בגלל שאני לא ממש רוצה אותו... אבל הוא הכי נכון לי
היה לנו אתמול חצי ריב כזה בווטאספ, אמרנו שנדבר היום, תכלס, אין לי כוח, לא בא לי... אבל אני יודעת שאני אעשה את זה, אני אסמס לו יותר מאוחר, נגשש נראה מה המצב איתו, לראות שהכל בסדר, זה היה סתם כזה, סתם התעצבנות על כלום. אני אדבר איתו יותר מאוחר
בא לי שדברים יהיו פשוטים יותר בלי צפון בלי נסיעות, שהכל יהיה קל יותר בלי התעסקויות ומחשבות יותר מדי, כן לנסוע - לא לנסוע, מה יהיה אם אני אסע... מה אני אגיד להורים שלי.. חחח מצחיק, שעדיין אני צריכה להגיד להורים שלי איפה אני ישנה כשאני לא בבית, אבל ככה זה
אני מנסה לחשוב אם לא הייתי גרה אצל ההורים אם הייתי ישר אומרת לו שאני באה וזהו... לא יודעת, באמת לא יודעת
לא יודעת מה אני יעשה, אני כן יודעת שכבר מתחיל להיות מאוחר ואני עוד מעט כבר אצטרך לתת לו תשובה של כן או לא, ואני חייבת להחליט כבר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
