היום היה הכי נוראי , לא צמתי לא ניסיתי אפילו- להיפך אכלתי כמו בהמה
מנסה לעשות דווקא למישהו
טחנתי ברמות שאני כבר לא זוכרת אם או מתי אכלתי ככה
אני מרגישה שלא משנה מה אני עושה או לא עושה
בא לי להוציא את הכל מבפנים
פשוט להוציא, לא רק את האוכל.. יומיים של קיזוז והכל חוזר לקדמותו
אני מתכוונת, להוציא.. להשפריץ הכל החוצה
את כל הזוהמה, את הסתימות, את הגועל ולהתחיל מחדש
יש כאלו שיגידו שבשביל זה היה לי את יום כיפור, אבל אני לא מאמינה בזה
היום עשיתי משהו לעצמי, שאני לא מאמינה עוד שעשיתי
מחקתי את האקס- מהטלפון ועשיתי לו 'בלוק' בפייסבוק
בנוסף, מחקתי אותו גם מהפייסבוק של חברה שלי, שלפעמים הייתי נכנסת דרך החשבון שלה לפרופיל שלו, מרמה את עצמי
כמובן שלפני שמחקתי אותו מאצלה נכנסתי לראות מה קורה איתו- וכמובן, שלא הייתי צריכה לעשות את זה.. ראיתי דברים שלא עשו לי הכי טוב, אבל לא באמת הזיזו לי, כמעט עברה שנה... פאקאיט שנה.. בן זונה
לא אכפת לי ממנו.
מחקתי אותו, שלא יוכל לחפש, שאני לא אזהה את המספר, שאני לא אוכל לעכוב בווטאס מתי הוא היה פעם אחרונה מחובר
לא כלום
הייתי אמורה להרגיש הקלה או משהו.. מוזר, אני לא.. שום דבר לא השתנה
הכל משעמם,
אני בלי עבודה, מתה לעוף מפה
לעבור
לפתוח דף חדש
במקום חדש
שפה חדשה
רחוק רחוק מכאן
לנסות לתקן הכל לבד
בשקט
קמה ב 2 בצהריים חוזרת לישון ב-5 קמה ב7, קצת טלויזיה קצת מחשב קצת סרטים
לפחות עד הצהריים אני לא אוכלת
דייט אחד
ישן חדש... לא הזיז לי כלום
נראה לי שזה לא יקרה, אף אחד לא באמת עושה לי את זה
לא בא לי לצאת לדייטים, לחפש... ועברה כבר כמעט שנה
הוא גמר אותי, גמר אותי רגשית נפשית
אני לא רוצה להזכר בתקופה ההיא, איך הדמעות פשוט יצאו כל הזמן, לא חשבתי על כלום והן יצאו כל היום
תקופה מזעזעת
אבל מה לעשות, חייבים להמשיך, לא?
ככה כולם עושים, לא באמת נעצרים במקום, ממשיכים לחיות, חיים-מתים.. welcome to the club
אני תמיד חוזרת, לא משנה לכמה זמן אני נעלמת, אני תמיד חוזרת
תמיד חושבת להכנס, לשתף, אבל מחליטה שלא
המחלה תמיד הייתה מעין שם-לא שם- אבל תמיד שם, לא משנה מה
שנה חדשה,
האקס נעלם לגמרי מהשטח, מקווה שהפעם לתמיד
ה"ידיד" גוד יודע מה איתו, אבל אני לא מייחסת אליו יותר מדי חשיבות או אנרגיות
קרה לי דבר מוזר בפייס, מישהו ששנים לא דיברתי איתו, יצאנו ביחד, אבל לא היה משהו ארוך מדי, סתם קטע כזה, בקיצור הוא שלח לי הודעה.
הקטע המוזר זה שלילה לפני זה נכנסתי לפרופיל שלו לראות מה איתו, סתם.. מעין התעדכנות סתמית ביותר, ויום אחר כך הוא שלח לי הודעה של שנה טובה וכל הברכות שלא דיברתי איתו לפחות שנתיים, סתם בכל מקרה, אני לא יודעת לאן זה יוביל אם זה יוביל לאנשהו, הוא רשם לי את המספר שלו ואמר לי שאם בא לי להפגש להתעדכן שאתקשר (למה? כאילו אני אמורה עכשיו באמת להתקשר..??) בכל מקרה, עוד לא החלטתי.. זה היה אתמול.
מבחינת המשקל.. אני מרגישה שאני כל הזמן מדברת על זה ומדברת על זה, וכבר אין לי כוח לדבר על זה כל הזמן
עליתי וירדתי, ושוב עליתי ושוב ירדתי,
ועכשיו אני 55.4 אחרי ירידה, לפחות בחג לא אכלתי יותר מדי, אולי קצת, קצת יותר מדי, לא משהו שיומיים-שלושה של "קיזוזים" לא יצליחו לפתור, אבל בכל מקרה, אני מתחילה לחזור למציאות ולהבין ולהפנים שפחות מ50 אני לא אגיע, תקראו לזה איך שאתם רוצים.. אני לא מסוגלת, לא משנה כמה אני ארעיב את עצמי, הגוף שלי כבר מוכן להכל, ואני לא מהבנות שמסוגלות לצום שבוע שלם, לא יכולה, אין לי מספיק כוח רצון בשביל זה, ואני מתחילה להשלים עם זה, אז מטרה ראשונה- עוד 2 קילו (שתצא לי הנשמה עד שהם ירדו, אני יודעת) זה ה-2 קילו המעצבנים האלה שמסרבים לרדת לא משנה מה, וזה משגע אותי!!!!!!!!
בכל מקרה, החלטתי לשנה החדשה לאחל לעצמי אושר, אושר ענקי, להיות מאושרת - והמון בריאות
קשה לי, אני כבר שבוע בבית, לא עושה כלום, לא זזה, לא יוצאת, לא כלום, זה משגע אותי, נמאס לי... מקווה שעוד כמה ימים אני אקבל בשורות טובות, ואתחיל עבודה שאני באמת אוהבת ושיהיה לי בה כיף
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
