אני עוברת לתל אביב. למרכז תל אביב. דירה נחמדה עם עוד 2 שותפים- שותפה ושותף (ממש חמודים, השותף דווקא קצת מוצא חן בעיניי).
מוזר לי לכתוב כאן שוב, אחרי שכלכך הרבה זמן לא עדכנתי. אבל הנה חזרתי שוב
אני כל הזמן חוזרת.
דירה משלי, בלי שינסו לדחוף לי אוכל. אני פשוט לא אקנה, או שאני אקנה לי כמה יוגורטים, פרכיות, כמה מלפפונים, תפוחי עץ קפה ודיאט קולה. that's it!
אני אוכל לרדת במשקל בשקט, אני רק אצטרך להלחם בדחף העז של הבולמוסים, וכמה שקל לרשום את זה, זה פי מליון יותר קשה במציאות לעשות את זה.. אבל אין מה לעשות. ירדתי קילו וקצת. היו לי כמה נפילות. פעם אחרונה הייתה אתמול. חיסלתי חבילה של שוקולד פרה ביסקוויט ואחרכך עוד גלידה עם בסקוויטים. בקיצור זוועה. זוועה. זוועה.
היום היה נחמד, היה יכול להיות טוב יותר. אכלתי בבוקר קוראסון שקדים ובערב צ'יפס. לא להיט. ממחר, חזרה למשטר.
בא לי להיות רזה, כמו פעם. די, ובא לי להצליח כבר.
חרא לי בזוגיות. אם אפשר לקרוא לזה ככה, בעצם אי אפשר לקרוא לזה ככה.
יצאתי עם מישהו שגדול ממני ב15 שנה. ברור שלא יצא מזה משהו, פגישה אחת ואז הוא התהפך על עצמו. אין לי מושג מה זה היה ומה קרה, אחרי יומיים הוא התהפך.
אחר כך, ה"ידיד" חזר. שכבנו, כמובן.. וכמובן שעכשיו הכל כמו פעם שעברה. כי אני מטומטמת. אני חייבת להעמיד אותו במקום, או ביחד או לא בכלל. די אין לי כוח לשטויות האלה, אין לי, אין לי , אין לי.
זה שרצה אותי, שגר בצפון, חתכתי איתו. אמרתי לו שלא מתאים, אחרי שסיננתי אותו ברמות קשות. כי לא היה לי נעים להגיד לו שלא בא לי, אבל הרגשתי חרא עם עצמי שאני מתייחסת אליו ככה, ושזה לא מגיע לו שאני ככה לא מתייחסת ומסננת אותו, אז אמרתי לו פשוט בווטסאפ, שלא מתאים לי עכשיו. כמובן, שידעתי שזה יגרום לו רק לרצות עוד יותר, אז ציפיתי לזה שהוא לא יוותר. ובאמת היו עוד כמה הודעות ואז שקט.... תודה לאל!
ועכשיו...
השותף... יואו זה הכי דבילי, אני מרגישה כלכך מטומטמת שאני חושבת על זה בכלל ככה, אבל מה אני יעשה... הוא ממש חמוד, נראה בחור טוב כזה. גדול ממני בשנתיים מסיים תואר באונ' ת"א במחשבים או משהו כזה. איכותי כזה. אז נכון, הוא חנון כזה ולא הכי חתיך על, אבל הוא נראה ממש מתוק כזה... ואין לי מושג אם יש לו מישהי.. מה שאני בטח אגלה כשאני אכנס לדירה.
והאקס מחו"ל... אני לא מפסיקה לחשוב עליו. זה ההרס העצמי שלי, אני יודעת, אבל עדיין, זה לא עוזב אותי. ועכשיו שאני אורזת, זה הכל עולה לי מחדש. כמו פעם אחרונה שארזתי. כשחזרתי שבורה ומפורקת ממנו לארץ. אני אפילו לא רוצה להכנס לשם במחשבות שלי בכלל. לא כדאי, אני אכנס לדיכאון, כמו שקורה לי כל פעם שאני נכנסת לזה יותר מדי..
בא לי שדברים טובים יקרו לי, ובא לי שהם יקרו עכשיו. אני רוצה להיות עסוקה בדברים שאני אוהבת, להיות עם מישהו שאני רוצה ושהוא רוצה אותי, בא לי שיקרו דברים טובים. שהרבה זמן לא קרו לי... להיות מאושרת, אפשר, בבקשה...