בטוח היתה סיבה לברוח

לעזוב

לרוץ בכל הכח

להתעלם מהקריאות מהקולות

להתרכז בשינויים שהתחוללו בי

יפים יפים כמו מכאוב נסבל

כמו צילומים מפורסמים של איברים פתוחים

שאין בהם שום יופי

ואני מסתכלת באותיות הזזות

מטקס סיאנס שנקטע

ומשאיר אחריו אימה

וצחוק של פחד 

תופס לי ברגליים

ואני בורחת או רוצה לברוח

כי לא יציב הפחד

וגדל...

ואתה לוחש שאסור לי לפחד

 אתה לא מפחד?