מאז הניתוח הכלב שלי מסתובב עם צינור ניקוז וצלחת לווין על הראש. עברו בערך חמישה ימים.

את הימים הראשונים הוא בילה בשינה עמוקה, מה שנתן לי שקט ושלווה מודאגת. מדי פעם קם מסטול למטבח, ובדרך נתקע בכל מה שנקרה בדרכו, וזה עושה רעש כאילו הוא שובר לי את כל הבית תוך כדי הליכה. עד שהוא נתקע באיזו מכשול שלא מאפשר לו עוד ללכת ואז הוא נעמד ומחכה מפוהק שהמכשול יזוז מעצמו. וכשאני שומעת שנהיה שקט אני קמה ומפנה את המפגע  כדי שהפרינס שלי והצלחת לויין שלו יוכלו לעבור.

שלשום הגיע פורים וביחד איתו התחילו הפיצוצים של הנפצים בחוץ, וכידוע כלבים מאוד רגישים לרעש הבומים ומיד בורחים לחפש מחסה..

אז עם כל פיצוץ שנשמע בחוץ הוא רץ אלי ואני נפרדת לשלום מעוד חפץ יקר ערך.

בפיצוץ הראשון הוא נבהל נורא וטס אלי כשעל הדרך הוא דורס את מתקן הדיסקים שלי שהתרסקו על הרצפה ונרמסו כולם, יהי זכרם ברוך.

בפיצוץ השני הוא נבהל, רץ אלי ועל הדרך הרג  לי מנורת הלילה. אללה ירחמה.  

כשהבנתי שזה הולך להמשך כמה ימים, עשיתי סדר ופיניתי את כל מה שהיה בטווח הלווין שלו. לצמצם נזקים.

ואז הוא פשוט התאבד ישירות עלי. הוא והלווין ההרסני עלי.(ממש עכשיו אני שומעת אותו הורס לי את המטבח, אתעלם ואמשיך)  הייתי נחמדה אליו והחזרתי אותו בעדינות אל הכרית שלו.

אבל אחרי כמה דקות עוד פיצוץ ושוב מיתקפת הכלב והלווין עלי, בהתחלה עוד החזרתי אותו בסבלנות לכרית, אבל הסבלנות נגמרה לי באיזה שלב וגם התחלתי להרגיש באמת פורים מכל שריטות הלויין על הרגליים שלי. ופשוט נתתי צעקה אחת נוראית שמיסמרה אותו לכרית .

 וידעתי שגם אם תיפול עכשיו פצצה על הבית הזה  הוא מהכרית שלו כבר לא יזוז.

ממש כרגע נכנעתי כששמעתי שקט מהמטבח. והלכתי לבדוק אם הוא עומד ומחכה שהכסא יפנה לו דרך ויזוז. ובדרך דרכתי על ברלה בלי בית.

 אני חושבת שהגיע הזמן לפנות לצער בעלי חיים.

שיצילו אותי.

אילוסטרציה לאבו נזק