" צריך לשים את הנשמה באמנות, את המוח בעסקי העולם, את הגוף היכן שנוח לו, את הארנק בכיס, את התקווה בשום מקום"  גוסטב פלובר

הכתיבה לעיתים היא רוח טובה

ולעיתים עווית לא רצונית

בשבילו הכתיבה היתה נשימת- חיים

כשהוא חקר את ההנאה עד חידלון

כשהוא לא נרגע עד מיצוי הרעיון

עד תחושת נשירת האצבעות מהגוף

ורחשי המוח המתמוסס לעיסה

בשבילו לא היה דבר בעולם מלבד מילה.