- למה לא שמרת את הסוד שלי?

- כי זה לא סוד, כולם ככה

- כולם  בודדים? 

- כן, כולם בודדים

- כולם לא מאושרים?

- כן, כולם...

- אתה לא מאושר?

- הייתי פעם מאושר

- מתי זה היה?

- ביום הולדת שהיתה לי בגן לאה

- אבל היית בגן לאה לפני עשרים שנה

- נכון, עברו כבר עשרים שנה

- ומאז לא היית מאושר?

- לא, אבל אף אחד לא יודע

- אני עכשיו יודע...

- נכון, תשמור את זה בסוד

- ומה עם הבדידות? אתה בודד?

- כן, אבל רק כשאני עם אנשים

- איתי אתה אף פעם לא בודד

- נכון סנופי שלי, נכון.

בטוח היתה סיבה לברוח

לעזוב

לרוץ בכל הכח

להתעלם מהקריאות מהקולות

להתרכז בשינויים שהתחוללו בי

יפים יפים כמו מכאוב נסבל

כמו צילומים מפורסמים של איברים פתוחים

שאין בהם שום יופי

ואני מסתכלת באותיות הזזות

מטקס סיאנס שנקטע

ומשאיר אחריו אימה

וצחוק של פחד 

תופס לי ברגליים

ואני בורחת או רוצה לברוח

כי לא יציב הפחד

וגדל...

ואתה לוחש שאסור לי לפחד

 אתה לא מפחד?

רעד לח בין הירכיים

מזכיר לי אהבה

מזכיר לי שנאה

אחרי פורקן משכר

הנפש צפה ובוגדת

פני הרוע נוטפים צחוק

ואני מתלטפת בסבון זכוכית

ריחנית

כמו כלה בערב כלולות

כמו קללה מופקרת מקללות

מתרוקנת ומוצפת

שורטת בבתולין- שוחטת כשרה

מתנשפת וחודרת כמו אנס

נוטפת וצועקת - הססס!

צוחקת וקוראת לי ללכת

לעזאזל.

ילדה בואי אלי

אני אחות, אני חבר, אני אוהב

עוטף, מחבק, שומר

אני גומר

די!

                                            לא  למחזר