הלם ליבי הבודד
אשר בכל ימות השנה הוא פועם לו
ולפתע,
הוא קם ונעלם.
ואיתו הולכים גם כל אלו
אשר מרכיבים את נשמתי
ואני נעמדת
ומביטה
ואורזת מילים בתוך קופסא יפה
אך כאשר היא נפתחת שום דבר לא יוצא.
אז אני פשוט עומדת שם
וכל המילים עומדות ביחד איתי
והן חונקות כמו הידיים הכי חזקות שיש
אז אני חושבת
והולכת
וזה מרגיש לי לפעמים כאילו
נזרקתי לתוך צנצנת זכוכית גדולה
דרכה כולם רואים אותי
אבל מרגישים כלום.
אז אני נותרת לבד
ומחזיקה סלים שלמים של רגש,
שאיש לא מוכן לקבל
ולהכיל.
ולפעמים אני מבינה
עד כמה קשה זה להיות
חושך בתוך אור קטן
אשר אוכל את הכל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קיסינג'ר