רועי,

אני רוצה לתת לך את כל האהבה הענקית שיש לי בתוכי אלייך. ואתה מסיבה שלא ברורה לאורך חיי , אומר לי לא. אפילו אם לא תצטרך לתת לי שום דבר בתמורה. ואולי משהו בי מותיר בך רושם שעלייך לפרוק את ליבך לגורמים ולחלק אותו לעולם כולו, כפי שאני עושה בעצמי, כפי שאני בוחרת לחיות. אבל אני יודעת, שגם אם ארצה ואתפלל אלפי תפילות, רוב האנשים לא יעשו כמוני, בעיקר לא אתה. וזה בסדר, כל אדם ודרכו לפתוח את ליבו, גם אם אתה בכלל לא פותח. שזה גם בסדר. זה לא מובן לי ולא מתקבל על דעתי, אבל זה בסדר.

אני רוצה סיבות לכעוס עלייך ולשנוא אותך כי זה פשוט כל כך הרבה יותר קל מלאהוב. כי לאהוב אותך זה לתת לך ערימות שלמות של יחס והקרבה שאתה פשוט בונה מולם כותל ולא נותן למשלוח לעבור. הוא חוזר בחזרה אלי, ואין לי איך להכיל את זה. אתה לא אוהב וגם אל צריך אהבה, וזה פשוט מחרפן אותי. אז לשנוא אותך זה קל הרבה יותר, מתבקש הרבה יותר, אבל גם בלתי אפשרי כשאתה מניף את ידייך לעברי בתום וביופי ומדבר אלי בקולך הרך והממיס שמעיף אותי לאוויר ומפורר כל גני עדן שעלו ברוחי אי פעם מכיוון שהם אינם משתווים למה שאתה מעניק לי. ואני יודעת שאתה כזה עבורי, כי בחרתי שתהיה כזה עבורי. אבל זה לא מעניין. זה גם לא משנה כבר כי הלב שלי תפוס בך כמו צבט שמסרבת לשחרר אותך לחופשי. אין דרך חזרה מזה.

תן לי סיבה לכעוס. תן לי סיבה לנער אותך מחיי ולהטיח בך את כל מה שגורם לי להיות כל כך מתוסכלת. כי כמה כבר אתה כול להיות המלאך המדהים שאתה? תפסיק. אני רוצה להגיד לך את כל מ שיש לי על הלב אבל אתה תזלזל בזה כל כך כי אתה יודעת שאני מאוהבת בהכל ובכל מי שמפנה אלי את תשומת ליבו, גם אם היא הזולה ביותר שקיימת. אז אתה אחד מעוד מליון שהתאהבתי בהם ורציתי לתת להם את ליבי. אבל הכמות של האהבה לא מעידה שהיא אינה שווה את הסתכלותך. אז כן אני אוהבת יותר מידי וכל הזמן אבל אני באמת באמת אוהבת. ובאמת באמת נותנת הכל, כי ככה אני. ויש לי מליון אהבה שכשהיא בתוכי זה יותר מידי אז היא חייבת לצאת החוצה.

וזהו. ואתה תקבל את זה שאני ככה ולא תזלזל בזה. ואני אמשיך לאהוב אותך עד כאב למרות שאני יודעת שלא תרצה אותי ככה בחזרה. 

אני רוצה לצעוק את כל זה עלייך.

אני מבטיחה לעצמי שלא אתפשר עוד לאעולם על אהבה. כי אם אעשה זאת שוב היא תצא על אנשים כמו רועי, שפשוט לא יכולים לקבל את כל זה. יום אחד אני אמצע מישהו שיתן לי לאהוב אותו ככה, שירצה את כל זה. וזה יהיה בסדר, ואז לא יכאב לי בכל פעם שאני קמה בבוקר והלב שלי משתולל כי הוא לא מצליח לשרוף את כל הרגש שיש לי בפנים. יום אחד יהיה בן אדם שיסכים לקבל אותי ככה.