יש מעט מילים והמון רגשות
אשר מובילות אותי בדרך אליי.
המילים יודעות להופיע ולצבוע את האוויר
ארך ורק
כשאתה לא עושה לי טוב.
רק ורק כשאתה אוחז בידי ומשחרר
וחוזר ומשחרר
ומותיר אותי תלויה בצוק האהבה הבלתי נגמרת
שכל מה שהיא מחכה זה שתתן לי אישור להיכנס
ואתה
שלעיתים מרגיש לי שאתה מביט בי
וכל מה שנכנס לתוך עינייך זה אכזבה
ושפל רגשות אדיר
שאולי יגרום לך להפנות את גבך וללכת
ואיש אף פעם לא זוכר לבוא ולומר לי
ולוודא
שאני יודעת עד כמה קשה זה
פשוט לאהוב את עצמך
עד כמה קשה זה למוד מולך
כשאתה עבורי
טנק נוסע בעת מלחמה המבקש לפוצץ לאבק כל מה שניכר בדרכו
ואני ניכרת בדרכו
כחייל אויב וחסר כל סיכוי מולך
ובחירה אם להיות לי לטנק בעצמי
מוטלת בידיי
וזה כל כך קשה לבחור להיות כזאת
להיות חזקה מולך
שווה מולך
גם אם זה אומר שאמות
לעיתים הבחירה למות בידייך עדיפה לי מאשר לחיות חיים שבהם אינך נוגע בי.
עדיף לי המוות האוהב אותך
מהחיים האוהבים רק אותי.