מריבה של רבע שעה,

עצבים ותריקות במקלדת ללא רחמים,

כאב ראש פתאומי וחזק כל כך,

חשבתי שלא אחזיק מעמד, אתקשר ואתחיל לצעוק,

לצרוח את כל מה שיש לי בבטן.

כמה מילים יפות, ואני כבר מרפה...

אבל -

אכפת לו.

הרי הוא התחיל לדבר על זה, לא אני.

לעולם לא אוותר עליו,

ידיד כמוהו אני לא מוכנה להפסיד בחיים.

רוצה לחבק אותו חזק,

כך שאוכל להרגיש את פעימות הלב שלו,

להקשיב לנשימות שלו,

ולדעת שאני לא מאבדת אותו...