משלחת לפולין 2007 מכללה טכנולוגית חי"א אתמול בלילה ב-3 לפנות בוקר נחתה בישראל!
שבוע בפלנטה אחרת, שבוע שחלף יותר מדיי לטעמי ועכשיו נראה לי כמו יום אחד ארוך, עם אנשים שבחיים לא תיארתי לעצמי שאיתם אני אתחבר ואתקרב.
השתנתי בהרבה, וכבר אני מתחילה להרגיש בשינוי.
אף פעם לא עלה על דעתי שאני כל כך אוהבת את הארץ, מדינת ישראל, כשטסתי לא תיארתי שאני אתגעגע כל כך. התגעגעתי לכל דבר, החל מהיחסים החמים בארץ ועד האוכל.
אף פעם לא חשבתי שככה אני מתגאה במדינה, כאשר בטקסים צעקתי את התקווה, כאשר אחזתי בדגל ישראל חזק והנפתי אותו מעל ראשי - הרגשתי מלאת גאווה, הרגשתי משהו מאוד חזק בלב. כאשר חלפתי על פני הפולנים, ולא רק, עם דגל ישראל בידיים הרגשתי מעליהם. בערב לחסידי אומות עולם שרתי וצעקתי את השירים שאני גם לא מכירה עד הסוף, ולא מכירה בכלל, בשיא ההתרגשות וכל כך התגאתי בכל עם ישראל, בנספים בשואה, בשרידי השואה ומשפחתיהם.
חזרתי לארץ כאשר ירשתי סבא חדש לעצמי, פיטר פפיצ'ק, שריד שואה, שריד המחנה ביקרנאו אשר ליווה את המשלחת שלנו לאורך כל דרך המסע. לאורך המסע לא ראיתי בו סבא שחגגנו את יומהולדתו ה-67 ביום שישי, אלה אותו ילד קטן בן 4 בגילו הרך שראה סיוטים וזוועות אל מול עיניו, כל כך התקרבתי אליו, פשוט התאהבתי בו, אני מרגישה שהוא פשוט סבא שלי. היה לי מאוד קשה להיפרד ממנו בשדה התעופה.
אם לא הייתי יוצאת למסע, הייתי כל כך מתחרטת ומצתרת על זה.
כל מי שעדיין לא טס ומי שמתכוון לטוס וזה עוד לפניו - עשו זאת, אל תחשבו פעמיים ופשוט צאו למסע הזה. זה מסע מאתגר של פעם בחיים ובלתי נשכך, אחת החוויות שאי אפשר לתאר במילים.
"תשמור על העולם ילד
יש דברים שאסור לראות
תשמור על העולם ילד
אם תראה תפסיק להיות
גיבור של העולם ילד
עם חיוך של מלאכים
תשמור על העולם ילד
כי אנחנו כבר לא מצליחים
תשמור על העולם ילד
אל תגזים במחשבות
כי כמה שתדע יותר ילד
אתה רק תבין פחות
ובשעה מסוימת נסגרות כל הדתלתות
וכל האהבה נגמרת
רק אתה ממשיך לתהות..."