התקופה הזו כל כך תקועה,

תקועה יותר מדיי זמן,

דורשת ריסט כבר ממזמן,

משתוקקת  לריענון.

אני צועדת במקום,

לא מתקדמת לשום מקום,

כל יום מתחילה מאותה נקודה שממנה התחלתי אתמול,

מרגישה שאני דועכת.

ורק הוא דואג לגרום לי לחייך,

דואג להיות שם בשבילי,

לתמוך ולעודד.

איתו אני שוכחת מהכל בעולם...

3>

"A new me,  that's what I'm looking for....

I know that there's gonna be a change

Better find your way out of your fear

If you wanna come with me

Then that's the way it's gotta be..."

[Sugababes - Stronger]

החום הזה משגעה אותי.

כנראה שאתמול התייבשתי,

או חטפתי מכת שמש,

היום כל היום הרגשתי עייפה ושינונית,

ללא חשק לעשות כלום,

או לדבר עם מישהו.

ועוד מחר מגן בפיזיקה...

מי לעזעזל חשב לדחוף את המגן דווקא עכשיו,

כשיש כל כך הרבה לחץ במקצועות אחרים,

והבגרות בפיזיקה רק ב-9 ביולי שזה בערך עוד שנתיים?!

אוחחח העצבים...

[כססתי עוד ציפורן, נו מה יהיה?!]

 בסופו של דבר, לאורך כל היום הזה

 רק כרם הצליח להעלות לי חיוך על הפנים

ולעודד אותי באמת,

ודווקא בזכותו החלטתי לחזור ללמוד לפיזיקה

ולא להיכשל מחר.

יאי =)

מתה עלייך 3>

*

וגם הודיעו לי היום על משהו טוב:

אני עושה בגרות עולים בלשון!!!

זה פשוט מעולההה, זה הולך להקל עליי כל כך,

בקושי אצתרך ללמוד :)

*

סופסוף מחר יום חמישי,

אני לא מאמינה שזה הגיעה.

אבל מאז יום ראשון...

לפחות הודעה אחת לא קיבלתי ממנו.

ואני עדיין כולי תקווה לראות אותו מחר...

ולגמור עם הסיפור הזה...

[גנבת התמונות הסדרתית שכמותי P=]

היום הזה...

נראה לי מוזר במיוחד... הזוי כזה.

תחושות ומחשבות רבות ממלאות לי

את הבטן ואת הראש במשך היום...

*

היא טסה.

היא עזבה, והיא לא תחזור.

אני לא יכולה להתמודד עם המחשבה

שיש אפשרות שיותר לא נתראה...

*

הוא התגייס.

בבוקר שלחתי לו הודעה על גיוס קל וכ"ד,

הוא שלח בחזרה שהעלתי לו חיוך על הפנים...

כמו מפגרת לא יכולתי להפסיק לחייך מזה.

מחכה ליום חמישי כל כך בקוצר רוח בציפיה לראות אותו...

*

הוא,

כל כך מקסים ומתוק,

נותן לי תחושה של אשליה מתוקה ללא קץ,

חלום עדין ונוצץ.

כמה שלמות בבן אדם אחד.

ומישהי X מעיזה לא לכבד אותו.

במשך חצי שעה בערך ישבתי מול מסך מחשב

מרוחה בחיוך מאוזן לאוזן, ענק ונוצץ,

בתחושות בטן נלהבות....

כל כך מדהים ומעודן...

כל יום מתחברת למסנג'ר

ומחכה רק לו שיתחבר...

כואב לי שכואב לו עכשיו,

שהוא עצבני ולא מוצא מנוח...

ואני מרגישה כ"כ חסרת תועלת

שלא הצלחתי לעודד אותו עוד מהתחלה.

לא חשבתי שיכאב לי בצורה כזו,

שאני אהיה מסוגלת לבכות ככה,

אחרי מספר ימים תמימים של התכתבות...

מה קורה לי?

רוצה חיבוק ענק ממנו, זה הכל.