סופסוף אפשר לנשום חופש לרווחה,

אומנם כל הקטע עם הבגרויות עדיין מציק...

אבל לא נורא, קטן עליי, לא נשאר כל כך הרבה.

גם אין לי כוח להמשיך לקום ב-5 בבוקר, בשביל העבודה.

ראבק...

בא לי עכשיו רק לישון לישון לישון...

אבל לא, ביום שלישי יש בגרות במעבדת חשמל

ועוד לא התחלתי ללמוד אליה בכלל.

מתפללת שיהיה לי הרבה מזל בלמשוך מעטפות נכונות.

*

לבלוגיסט הכי מוכשר בכל ישרא,

רועי,

הכנתי כפתור, סתם כי התחשק פתאום (:

[כן כן גנבתי את המשפט מיאס XD]

הבלוג שלך פשוט מקסים,

כל שיר שלך גורם לי לערבוב רגשות משונים בבטן,

ולבסוף יוצר תחושה מתוקה כל כך.

אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה.

מאחלת בהצלחה ושתזכה לתואר "בלוג הזהב של ישרא",

בעצם, אתה תזכה ללא שום ספק (:

אוהבת המון 3>

מריבה של רבע שעה,

עצבים ותריקות במקלדת ללא רחמים,

כאב ראש פתאומי וחזק כל כך,

חשבתי שלא אחזיק מעמד, אתקשר ואתחיל לצעוק,

לצרוח את כל מה שיש לי בבטן.

כמה מילים יפות, ואני כבר מרפה...

אבל -

אכפת לו.

הרי הוא התחיל לדבר על זה, לא אני.

לעולם לא אוותר עליו,

ידיד כמוהו אני לא מוכנה להפסיד בחיים.

רוצה לחבק אותו חזק,

כך שאוכל להרגיש את פעימות הלב שלו,

להקשיב לנשימות שלו,

ולדעת שאני לא מאבדת אותו...

תמיד מנסה לרצות אותם,

תמיד מנסה להיות שם בשבילם,

מנסה להיות חברה טובה ותומכת,

מנסה לתת את ה-120% מעצמי.

למענם, כשהם מזלזלים.

לכן הגעתי למסקנה שהם לא שווים אותי.

הם לא שווים אותי,

לא מגיעה להם חברה כמוני,

כי מגיעים לי חברים יותר טובים מהם.

יש אנשים בעולם שכן מעריכים אותי

[דגש על העולם]

מעריכים את מי שאני,

מכירים אותי יותר טוב מאשר אני מכירה את עצמי,

ומחזירים לי את כל ה-200% שאני נותנת מעצמי להם.

ואומנם שהם רחוקים,

הם תמיד בלב שלי,

הם הכי יקרים לי,

אני לעולם לא אוותר עליהם.

ועם קשר כמו שלנו, אני יודעת שאנחנו בחיים לא נאבד קשר,

דרכינו לא יתפצלו לכיוונים שונים כי תמיד נלווה אחד את השני,

יד ביד.

והם... הם סתם לא שווים אותי,

לא הם ולא הוא.

[עריכה 17.6]

כן, הוא כן שווה אותי.

למענו אני מוכנה למות.

בארץ, יש אנשים בודדים שלמענם הייתי מקריבה את כל עולמי.

ומי שחושב שאני מדברת עליו, הוא ירגיש זאת בלב.