My Life As A Human Being

בזמן האחרון אני חושבת עליך הרבה וזה מעצבן אותי. אני לא אמורה לחשוב בכלל אחרי שנה וחצי+-.

אני אמורה כבר להיות חופשייה ממך, ממחשבה עליך, מרגש אליך אבל מסתבר שלא. לצערי עדיין לא.

אני לא יודעת למה אני חושבת עליך לאחרונה, אולי בגלל שחברה הכי טובה שלי יצאה עם מישהו שכלכך דומה אבל כלכך שונה באותו הזמן.

הסתכלנו על תמונות של שניכם וצחקנו מכמה שאתם דומים. גם בתחומי עניין שלכם למען האמת. שניכם עושים תואר בפיזיקה, שניכם מעצבנים ושניכם שברתם לנו את הלב. אני שונאת הבחור הזה שלה, הרבה יותר מאשר אותך, אולי בגלל העובדה שלדעתי אתה הרבה יותר טוב ממנו, עשית יותר למעני מאשר מה שהוא עשה למענה. ומצד שני, אולי כי אותך אני אוהבת אבל יש מצב שאתה חרא לא פחות ממנו.
ברצינות? חודשיים אחרי שנפרדנו, אם לא פחות, כבר התחלת לצאת עם מישהי חדשה? אחר כל מה שאי פעם סיפרת לי? אחרי שאמרת לי שאתה מפחד להיפתח רגשית ואתה מפחד לקחת את הסיכון? למה דווקא איתה זה קרה כלכך מהר ואיתי לא? למה אני הייתי צריכה לבכות עליך כשנותק הקשר בנינו למשך שנה וטסת לקנדה? למה אני זאת שהייתה צריכה להיות נעולה בבית במשך חודש ולבכות כל לילה לתוך הכרית בגלל שכלכך כאב לי?
אני מעדיפה לשבור רגל ולא להרגיש כזה כאב שוב. הייתי בטוחה שדווקא בגלל הטלנובלה הזאת, יצליח לנו בפעם השניה שחזרת.

עוד אתה אמרת "איזה טלנובלה הייתה לנו פה, נוכל לספר את זה לילדים ולנכדים שלנו". הייתי כל כך בטוחה לגביך, לגבי כל דבר שקשור אליך.
הייתי מוכנה ללכת אחריך לכל מקום, לא משנה לאן, לא משנה מה תחליט, הייתי עוזבת הכל ובאה אחריך, העיקר להיות איתך, להיות מאושרת איתך.
אמרתי לעצמי שאני בחיים לא אתחתן לפני גיל 27 אבל איתך? אם היית מציע לי, הייתי מסכימה באותו הרגע. גרמת לי לכל כך הרבה אושר, עם כל הכאב שהיה, היה לי כל כך הרבה אושר.
באותו היום שאמרת לי שאתה יוצא עם מישהי, כל כך כעסתי עליך. כל כך נפגעתי. כל הביטחון שלי הלך לפח. מחקתי כל זכר ממך, את המספר שלך, תמונות, שיחות, הכל. רציתי לשחרר לגמרי. עכשיו אני מחזיקה את עצמי שלא לבקש את המספר שלך מחברה שלי, מבייש אותי שאני זאת שעדיין אוהבת, שעדיין יש לה תקווה. מצד שני, אתה היית יכול לשלוח לי הודעה אם היית רוצה, המספר שלי אותו מספר אבל זה לא קרה עד עכשיו... אני כבר לא צופה בזה שזה יקרה. 
אני לא יודעת אם אי פעם אתאהב במישהו כמו שהתאהבתי בך. אני לא רוצה להכנס לקשר מאז כי אף אחד לא גורם לי להרגיש כמו שאתה גרמת. כואב לי שאתה האחד שאני פספסתי, זה לא יכל להיות מישהו אחר?

עדיין אוהבת, כניראה שגם לנצח.