אני מפחדת מאהבה.
אני מפחדת להיות נאהבת.
אני מפחדת שישקרו לי שאני נאהבת.
אני לא חושבת שיש בן אדם שבאמת יאהב אותי.
אין לי בעיה לאהוב יותר ממה שאוהבים אותי אבל אני לא מאמינה שיאהבו אותי באמת.
אני בחורה טובה סהכ, די יפה, קצת הרבה דפוקה, אפילו מצחיקה אבל אני לא מאמינה שאני אהובה.
כן, אתם אולי תגידו לי שזה לא נכון, שאתם אוהבים אותי הכי בעולם ואולי זה נכון אבל אני לא מאמינה בזה.
היחידה שאני מאמינה שבאמת אוהבת אותי זאת אמא שלי בלבד. כל השאר רק מעמידים פנים. אתם נהנים איתי אבל אתם לא באמת אוהבים אותי.
אתם לא תכבשו עולמות בשבילי, אתם לא תלכו לקנות לי תרופה או תכינו לי מרק כשאני חולה. אתם לא תדאגו לי אפילו כשאני לא דואגת לעצמי.
אני יצאתי עם לא מעט בחורים שאמרו הרבה מילים יפות, מילים יפות שנכנסו מאוזן אחת ויצאו מאחרת. אני לא מאמינה להם ומוותרת עליהם מהר. מעבירה את הזמן ועושה קצת כיף אבל לא מעבר, הרי מי יאהב אותי באמת? גם אם נהיה חודש, חצי שנה, שנתיים ביחד, לא באמת יאהבו אותי. יהיה להם נוח איתי ואז יעזבו וימשיכו להבאה. גם אם לא יעזבו, גם אם נתחתן, האם נתחתן כי הוא באמת אוהב אותי או כי זה נוח וככה צריך לעשות? "היא סבבה, נוח איתה, אני מחבב אותה אז למה שלא נתחתן?"
אני מפחדת שישקרו לי שאני נאהבת.
אני מפחדת להיות לבד כשיש לידי מישהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRussianGirl