אין לי מושג איך להוציא מעצמי את מה שיושב עלי או בי, ומחפש את הדרך החוצה. לעולם. 

אנסה לעשות זאת מהלב לראש ומיד לכתב, אז אוקי, לילה, 4 דקות אחרי חצות. יושב בחדר חשוך ושקט עם חלון קטן פתוח שמכניס מעט אור, אך מספיק כדי לתעתע את הראש שלי במשחקי אור וחושך, צללים שרוקדים. אני לא מתייחס. יושב ומביט במסך של הפלא. מסך אור קטן שמאיר אותיות ומילים.

הראש שעובד אבל לא עובד גם יחד מריץ מחשבות, רצונות, זכרונות במהירויות מטורפות שאני לא מצליח לעמוד בהם.. אסופה של חלקים מהיום יום, מהחיים מהטלוויזיה מהכל רצים להם וכל אחד בעל משמעות וחשיבות בשבילי אבל לא מספיק כדי שאתעכב עליו. אני מנסה לעשות סדר בבלאגן, כמובן שזה נועד לכשלון..

במקום מסויים אני חושב שאולי צריך לתת לדברים לרוץ, למוח להתבלבל, והכל להתערבב לתוך בליל של בלבול שבאופן מוזר הוא גם מאוד ברור ומובן רגשית.

בחיים שלי יש הכל מהכל, טוב, רע, שמח ועצוב, ברור ומבולבל ואני במקום לעצור נותן להם לרוץ. 

כנראה שזה יהיה כל מה שיכול להוציא מעצמי כרגע.. 

בתקווה שיום אחד אצליח להבין הכל.(למרות שמי כמוני יודע שכמה שאתה יודע יותר, אתה מבין שאתה לא יודע בעצם כלום)