אמרתי שאפסיק

אבל אני נמצאת בתוך מקום אפוף עשן שמחזיר אותי אחורה

לא רע לי . 

זה מרגיש כמו הזיה

אני יודעת לנתב את התחושות שלי ולמתן אותן

אבל זה מחזיר אותי אחורה.

אחורה לאן ?

ולמה שוב ?

אין לי כוח להיכנס למלחמה הזו שוב

דברים שאמרתי בעבר כבר לא תקפים

דברים שהבטחתי בעבר כבר איבדו משמעות

הכול כלכך דינמי ומשתנה מרגע לרגע.

אני מתחיל להתבלבל

המחשבות מתחילות להחליף את עצמן בלי ביקורת

בלי לשאול אותי דבר

איפה הגבול של מה שאנחנו בוחרים למה שלא בשליטתנו?

לשבת ולא לעשות דבר זה לא מוביל לכלום

אך כשאנחנו כבר עושים

זה מוביל ליותר מדי דברים

גם כאלה שלא קשורים אלינו

ואז מה?

אני מתחיל להתבלבל

ולהתגעגע לעצמי

ולתחושות שהיו לי עליהן שליטה

_______________

בנוסף לכל זה

אתמול, 2.4. היה היום המאושר בחיי

אחרי 3 טסטים סוף סוף עברתי.

טסט רביעי זה הכי אחי.

יש אלוהים. בחיי.