חברים. היי. חברים. פספסתם משהו

אתם לא יכולים לזרוק מילה וללכת

להעלם. אתם לא יכולים לבחור על מה לענות ועל מה לא

זה לא חוקי. לא בשבילי

זה נכון שאין חוקים אצלכם. אבל מה עם קצת גמישות? משהו.?

מצטערת על התקיפות. אני מניחה שאתם מבינים שזה לא לחינם, ושזה בטח לא
נובע משעמום מתמיד.

זה קשה. זה מקשה ואין שומדבר שמועיל על זה. שמפחית,

זה מחליש.

עוד שאלה אחת שנשארת חסרת תשובה, ואני שוברת את הכלים

כל תשובה מובילה לשאלה וזה נגמר בשאלה שאין לה תשובה. מבוי סתום

שמי יצר? ה' יודע.  וגם לגביו,
אני בספק. בלי להטיל ספק.

אמרת גיל ההתבגרות? אמרתם ניסיון? אמרת שטויות? אמרתם – זמני?

מה לגבי רגש תמידי? מה לגבי בלבול? מה לגבי נכון לא נכון?

אמרתם שזה לא זה. אז למה אני לא מצליחה לצאת מזה? למה זה מגיע בכל פעם
מחדש? ומעבר לזה, למה זה מרגיש נכון כל פעם מחדש?

אמרתם בחירה אישית? אמרתם החלטה עצמאית?

אבל גם אמרתם – ייעוד. 

אז מה מהם נכון? ומה מהם יותר קביל? ולאן כל אחד מוביל?

אז מרגישים את זה. אז יש חרדות, אז יש התעוררויות, אז יש אינסוף
קשיים.

אבל יש גם רגש. יש התמודדות, יש תחושה פיזית

אם זה אמור לסתור אחד את השני, אז זה לא קורה. וזה אכן – אמור .