שמישהו ייתן לי את הכאפה הזו
שמישהו ייתן לי את הכאפה הזו שתפיל אותי מהרגליים
שמישהוו ייתן לי את הכאפה הזו
שצלצל עמוק , שתכאיב
שמישהו ייתן לי את הכאפה הזו
ואחרי שאפול ממנה
שיישלח לי את ידו , יעזור לי לקום
וייחבק אותי עד שלא אוכל לברוח מזה יותר
שהוא לא ייתן לי לזוז
עד
שלא אשבר בתוכו
עד שאבכה
שאיילל
שאקלל
שאתייפח
שאשאל
שאאשים
עד שאכעס
עד שאפגע
עד שאבין
עד שארגע.
שמישהו ייתן לי את הכאפה הזו
ויידע להרים אותי מהרצפה אחריה
כי אני חייבת להתעורר. חייבת לשחרר.
אבל אי אפשר. כי זו אני.
שנים וחומות של חוזקה, עוצמה מפרידות ביני לבין הדמעות
שנים של עוצמה וחוזק וחסינות מפרידים ביני לבין כל שאר האנושות.
מי אמר שגם לגיבורים אסור לבכות?
ולמה שעד שהם בוכים, הם צריכים להרגיש ייסורי מצפון?
מתי החברה הפכה אותם לרובוטים חסרי רגשות?
שמישהו ייתן לי את הכאפה הזו.
שיפיל אותי. שירים אותי.
שיחבק אותי ולא ייעזוב
עד שאשבר לרסיסים,
עד שאבכה בכי חסר מעצורים.
עד שאנשום עמוק, ארגע ואחזור לעצמי.
שמישהו ייתן לי את הכאפה הזו וייפיל אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
