אחרי לילה בתל אביב עם חברה אני מבינה

שזו לא המלחמה שלי. היא גם בחיים לא הייתה.

אולי היא התחפשה לכזו, אבל היא לא שלי. 

היא שלך. עם הסמים. עם הסרטים, עם כל סגנון החיים.

ה' לא שלח אותי להציל אותך. וגם אם כן שלח, בחרת שלא לבוא איתי. וזו, בחירה שלך.

אני רוצה להגיד לך

שאת לא שווה אותי. אני לא מגיעה לך.

לא מגיע לך שאענה לך, לא מגיע לך שאסלח ואשכח כל פעם מחדש.

לא מגיע לך שאוהב אותך, שאחשוב עלייך, שארצה שתחבקי אותי שוב

אמרתי לך היום שאני פשוט שונאת אותך. שאני רוצה לרצוח אותך.

וכמובן, התמימות בקולך. מעולם לא תביני מדוע

זו לא המלחמה שלי.

אז תודה על הסקס. ותודה על השירים, ותודה על הזיכרונות

ותודה על השקרים, תודה על השתיקות, תודה על הוויכוחים.

תודה על הבכי ועל כל הקשיים

תודה שאת מזכירה לי כל פעם מחדש למה אני כבר לא איתך.

תודה שאת מזכירה לי למה אני פשוט לא מגיעה לך

כי לי יש נטייה לשכוח ולסלוח.