03:24
לילה טיפוסי ולשם שינוי גם תיעודי.
אני לא בולעת את הרוק. לא. זה רק גורם לי לרצות להשתעל עוד. אני נשבעת שכבר אין מה להוציא.
בשקט. היא שוכבת לה לידי, מסכנה שלא תתעורר בגללי. מילא אני.
זו השניה הזו שבה אתה רוצה להיפטר מהכול. מהעבודה, מהסיגריות, מהבנות ומכל הדברים שכרגע, גורמים לזה שבסופו של דבר, לא אוכל לישון.
עם כל האהבה לעבודה. הגוף שלי לא מסוגל להמשיך לעמוד.
הסיגריות האלה זה בדיוק מה שהחמיר את מצבי העיקר שאמרתי בטלפון לאמא הרחוקה ״ ניראה לך?! לא נוגעת בזה כבר יומיים.״
הגוף שלי קורס . אבל במקום לקרוס הוא משאיר אותי ערה כדי שארגיש כל שניה.
ואני בדיוק בשניה הזו שאני מבינה שהלילה? לא תהיה פה שום שינה.
03:30
למרות שהעיניים נעצמות והגוף כבר עייף מלנסות להישאר ער אז הוא בקושי מתפקד.. יש איבר אחד שמסרב בכל תוקף לעשות את עבודתו כראוי וכעונש, מחזיק בשבי את כל הגוף.
עד מתי אתעלל בעצמי? עד מתי?