אמרתי לך שלא עישנתי והסיגריה כבר מוזרמת בין וורידי

שומעת את השיר הזה שרק מזכיר לי כמה רחוקה ממני, מתקשה להאמין שהגעגוע תופס את המקום של מימוש האהבה התשוקה והשקט

 והנה אני שוב כבר לא נרדמת

במושגים אחרים היו קוראים לזה סבל 

הקושי תופס את המקום שבו אני מצליחה לדבר אלייך מילים פשוטות, מילים עמוקות וגדולות

לא ביקשתי הרבה.. רק ביקשתי להיות ופתאום הבקשה הזו הפכה לגדולה מאין כמותה.. גרמת לי להבין שהיא לא תתקיים.. לא פה.. כניראה שלא בסיבוב הזה

את המקום שלך אי אפשר לתפוס אבל החלל גדל למימד שאפילו את כבר לא מצליחה למלא ואז אני חוזרת ושואלת את עצמי אם רגע האהבה הזה באמצע הלילה שווה את כל הרגעים הריקים והגדולים בשניה שאת כבר לא בהישג ידי.. לא אשקר, הדמעות כבר בין עיניי אבל הלב כבר עייף מלהישבר והוא גם כבר לא מתמלא עד סופו כשאת חוזרת ללילה לבין זרועותיי

לא אשקר לך ואגיד לך שלמרות שאולי הבטחתי אין בי את האנרגיה להמשיך להילחם. כי למרות שבין השורות את איתי ואת שלי ואולי גם לנצח נצחים.. ונכון שכשאני נוגעת בך כל הקשיים נעלמים כאילו לא היו קיימים מעולם 

אבל בשניה שאת כבר לא בטווח של עיניי.. הקושי הזה גדול עליי. האהבה אלייך יותר גדולה מכל הגלקסיה אבל אי אפשר לספק אותה דרך הקו בטלפון ובין הדמעות שיורדות ששם, רחוק אלפי קילומטרים ממך אני נופלת על בירכיי ולוחשת חזק לטלפון ואומרת

שאני כלכך אוהבת אותך.

אין לי ספק שהאהבה הזו תחיה נצח.. אבל המרחק בנינו פשוט לוקח את הדרך הזו בהליכה וגורם לי להגיע עד קצה גבול היכולת

כל מה שניסיתי להגיד לך .. זה שאני פשוט מתגעגעת אלייך.  

ושקשה לי להשלים עם העובדה אבל היא פשוט ניצחה. העובדה שאין לך פשוט מה לעשות נגד זה. אין לך דרך ללחום נגד הגעגוע הזה. לא ניתן לספק אותו. הוא ניצח איתך. ושבר אותי בדרך.

זה לא המון.. אבל זה אולי הכול.. זה לא יותר מגעגוע. זה פשוט הגעגוע אלייך שנובעה מכמות אהבה שמרוב שהיא גדולה היא מציפה וממלאה את כולי בלי שתוכלי לספוג אותה ממני.

זה לא יותר מגעגוע כבר לא נותן לי לנשום