״ על! ״ כולם על?! ״ על המפקדת״! 

אני נזכרת לשניה ברגעי הטירונות הרחוקים

ועכשיו אני שואלת את עצמי

אם הנשק היה בידיי והייתי אוחזת את הנשק, חוץ מאופן פיזי לחלוטין

האם אני על?

האם אני על המטרה? האם אני אני בכלל?

במהלך ב24 שעות המדהימות שלנו ביחד, באיזה שהוא שלב כשאמרת לי שאת אוהבת אותי.. 

משהו שם כבר לא נגע בי

אז אם הייתי מכוונת את הנשק על עצמי, ומכוונת יישירות ללב.. עדיין הייתי על ?

כשאתה אוהב אתה אוהב.. ואין כאן אינידקציה של זמן ומקום

לפעמים אני פשוט יודעת שזה מיותר. וזה כואב. כואב מדי

וכשאחתוך את זה

כשתגידי את המילים שלך שכלכך חותכות ושוברות ויורית.. אני יודעת שרק אחת תצליח להחזיק את השנק..

ולהגיד ״ על.״