״החיים אינם ממשיכים. הם מתחילים מחדש, אחרת.
כשאתה מאבד את הבן אדם שאתה הכי אוהב, חלק מהלב שלך נשבר.
חלק שאי אפשר לתקן בחזרה. החלק הזה תמיד ישוטט דם.
אבל באיזה שהוא שלב כבר תתרגל לסדקים ששורטים אותך מבפנים,
באיזה שהוא שלב כבר לא תיבהל כששוב תאבד שיווי משקל בגלל חוסר דם.
עם הזמן לא תשים לב שהלב היה פעם בצורה אחרת, בצבע אחר.
בסוף תשכח באיזו עוצמה הוא פעם.
אנשים שמאבדים, חיים לצד הכאב.
הכאב הופך לחלק בלתי נפרד מחיוכם.
אם תתעמק תוכל לראות את החלק השרוט עמוק בתוך עיניהם.
העיניים לא מפסיקות לחפש לעולם. התקווה שרויה עמוק בתת מודע.
אבל כשצלצול הפעמון מהדהד חזק ברחבי הבית,
באיזה שהוא שלב תפסיק להחסיר פעימה, לעומת הפעם שתחלום אותו בשנתך.
אתה יודע שיש אנשים שכשהם הולכים, אינם חוזרים.
אתה יודע שלמרות שניסית והנשמת עד נשימתך האחרונה, יש מצבים שכבר אי אפשר לתקן בחזרה.
יש אנשים שאחרי שהם מתים, כבר אי אפשר להחדיר בהם רוח חיים.
מורידים את התמונות מהקיר ומטאטים את הרסיסים מהריצפה..
מנסים להכניס כמה שאפשר לתוך הקופסא.
כניראה שהכול כמעט אפשר לתקן. כמעט כל דבר שהתקלקל.
אבל כשמתת לי, גיליתי שלמרות שאני מסוגלת ויכולה לעשות הכול.
קיים דבר אחד שלא סתם קראו לו בלתי אפשרי.
וזה להחיות בחזרה את אותו החלק שמת לי איתך
כשנקברת עמוק באדמה..״
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
